ויזרח לו השמש. אמר רב, מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה ידפירש מהרש"א דזרחה בעבורו משום מזיקין שלא יהי' יחידי בלילה, ורש"י בחומש פירש לו לצרכו לרפאותו מצלעתו הוא ע"פ ב"ר, עכ"ל, והיא הדרשא הבאה, ומשמע מדבריו שהדרשות חולקות בטעם זריחת השמש, אבל לדעתי אין צריך לזה, שאין כונת רב שזרחה לו השמש כדי שלא יהי' יחידי בלילה, אלא מדחזינן שהמתין עד זריחת השמש ש"מ שאסור לצאת בלילה, אבל אין זה שייכות לטעם זריחת השמש בעבורו, ודו"ק, ועיין מש"כ לעיל בפסוק כ"ה אות י'. . (שם צ"א ב')
ויזרח לו השמש. וכי לו לבדו זרחה השמש והלא לכל העולם זרחה, א"ר יצחק, שמש הבאה בעבורו [כדכתיב (ר"פ ויצא) וילן שם כי בא השמש] היא זרחה בעבורו טועיין לפנינו לעיל ר"פ ויצא בפסוק ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש שבעבורו בא השמש קודם זמנה כדי שילין שם, יעו"ש, וכנגד זה מפרש כאן שקדמה השמש לזרוח עבורו. וטעם קדימה זו מבואר במ"ר כדי לרפאותו ממכתו שנעשה לו ע"י הצלע, דחום השמש יפה למכה [ועיין בע"ז כ"ח סוף ע"ב וברש"י שם], ועיין מש"כ בדרשא הקודמת. ובזה יש לכוין סמיכות הענין בפסוק זה ויזרח לו השמש והוא צולע על ירכו, לומר, דלכן זרחה לו השמש קודם משום שהי' צולע וכדי לרפאותו.- ויש מפרשים הקשו בתענית כ' א' שלשה קדמה להם חמה, משה ויהושע ונקדימון בן גוריון, יעו"ש, ולמה לא חשיב גם יעקב, כמבואר הכא שזרחה עבורו קודם זמנה, אבל באמת נראה ברור דט"ס שם בגמרא, וצ"ל עמדה להם חמה, ור"ל שעמדה על מקומה לזרוח לאחר זמנה כפי שיתבאר להמעין בסוגיא שם. וא"כ אין זה ענין לקדימת השמש ביעקב, ועיין בע"ז כ"ה א'. . (חולין צ"א ב')