ומכל החי וגו'. א"ר אלעזר, מניין למחוסר אבר שאסור לבני נח כזכלומר לקרבנות שלהם. והשם בני נח הוא תואר לכל אומות העולם לבד ישראל, כמש"כ לעיל בפ' בראשית (ב' ט"ז), יעו"ש בטעם הדבר. , דכתיב ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה אמרה תורה, הבא בהמה שחיין ראשי אברין שלה כחפשוט דדריש יתור הלשון מכל החי, ונסמך על המבואר במדרשים, דמה שצוה לו הקב"ה לקחת ממינים טהורים היו כדי שיקריב קרבן לכשיצא מן התבה, וכדכתיב באמת לקמן (ח' כ') ויבן נח מזבח לה' ויעל עולות, ומכיון שצוה לו בענין שלא יקח מחוסר אבר ש"מ שזה אסור לב"נ לקרבנות.
ותוס' הקשו למה לא חשיב זה בשבע מצות שבני נח הוזהרו עליהם [ע' לעיל בפ' בראשית ב' ט"ז], וכתבו הרבה בזה. ולי נראה פשוט, דמצוה זו היתה רק לשעתה ולא שייך לחשבה בין המצות שנצטוו לדורות, כי באמת איסור דבר זה אצלם לדורות א"צ צווי ואזהרה מיוחדת, יען דמכיון דעיקר מצותם בקרבנות ילפינן מחיוב ישראל כמבואר בפ' אמור איש איש מבית ישראל אשר יקריב וגו', ודרשינן איש איש לרבות הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל, וא"כ מכיון דילפינן מישראל לכן ממילא קיימו בזה בדיני ישראל, וכל שבישראל פסול בקרבנות פסול גם בהו, ואע"פ דגם בבמות דידהו אסורים בזה, עם כ"ז אינה אלא סניף ממצות קרבנות בכלל, וגם אינה קיימת לדורות כמו שאר השבע מצות. .
(ע"ז ה' ב')
ותוס' הקשו למה לא חשיב זה בשבע מצות שבני נח הוזהרו עליהם [ע' לעיל בפ' בראשית ב' ט"ז], וכתבו הרבה בזה. ולי נראה פשוט, דמצוה זו היתה רק לשעתה ולא שייך לחשבה בין המצות שנצטוו לדורות, כי באמת איסור דבר זה אצלם לדורות א"צ צווי ואזהרה מיוחדת, יען דמכיון דעיקר מצותם בקרבנות ילפינן מחיוב ישראל כמבואר בפ' אמור איש איש מבית ישראל אשר יקריב וגו', ודרשינן איש איש לרבות הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל, וא"כ מכיון דילפינן מישראל לכן ממילא קיימו בזה בדיני ישראל, וכל שבישראל פסול בקרבנות פסול גם בהו, ואע"פ דגם בבמות דידהו אסורים בזה, עם כ"ז אינה אלא סניף ממצות קרבנות בכלל, וגם אינה קיימת לדורות כמו שאר השבע מצות. .
(ע"ז ה' ב')