תיבת גמא · קונטרס מתן שכרן של מצוות · פרק 3

שאלני הרעיון וז"ל. נסתפקתי הא דמרגלא בפומייהו דחז"ל בעושה מצוה א' בורא מלאך הקדוש והעובר עבירה בורא משחית כמ"ש מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה כמ"ש רמ"א ומדרש שמואל ועיין מהרש"א ז"ל בחדושי אגדות שבת ל"ד ע"פ אם יש מלאך מליץ מני אחד אלף אפילו תשעים ותשעה כו' הכוונה בעושה מצוה וחלק אלף לשם שמים יע"ש אם הוא דווקא בעשה מעשה אבל בשב ואל תעשה לא המשל בזה המבטל חמץ בלב"ו בי"ד בניסן הר"ז קיים מ"ע וכן המניח חמץ ברשותו בי"ד אחר חצות ולא עשה מעשה כלל (עיין ר"מ פ"א מחו"מ) אם כה"ג נאמר כן וכ"ת אה"נ זה אין השכל והרעיון מודה לזה אם במלך מ"ה הקב"ה נאמר בעשרה מאמרות נברא העולם ומכל דיבור נברא מלאך טוב וע"ד ששמעתי אומרים משנחרב בהמ"ק קב"ה יושב ודומם וח"א נתמעט פמליא דיליה ואומרים בשם הגאון מוהר"ר יוסף הוליש ז"ל דלא פליגי כי מכל דיבור נברא מלאך כו' וא"כ היתכן בבשר ודם שיהא מחשבה שלו עושה מעשה כו' ומודינא וודאי במצות התלוים בדיבור כמו ק"ש ותפלה (לדעת הר"מ ז"ל ועמ"א א"ח סימן ק"ו) וכדומה לזה דבורא מלאך טוב משא"כ כה"ג. ואם תאמר לא תרוץ לי הא דתנן סתם עבירה גוררת עבירה כמ"ש המפרשים ז"ל שהמלאך הנברא מוליכו ומחטיאו כמ"ש הוי מושכי עון בחבלי השוא וכעבות עגלה חטאה איך סתמו ולא פירשו דמשמע בכל ענין הדין כן:

ויש לי לדון מהא דתנן פ"ד דאבות מי"א ר"א בן יעקב אומר העוש"ה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד והעוב"ר עבירה אחת קונה לו קטיגור ועיין מדרש שמואל שם כי המצוה העושה בלי כוונה בורא מלאך ועבירה דווקא בכוונה ולא שוגג לכן אמר והעובר לא העושה. ומדלא אשמעינן רבותא המקיים מצוה ש"מ עשיה דווקא בעינן וי"ל כי בעושה קונה פרקלי"ט בעוה"ז כמ"ש מדרש שמואל שם אבל בעוה"ב יש לו מלאך ואור המאיר ממצוה בלא עשיה בגוונא דכתיבנא וה"ה בעבירה העוב"ר במזיד קנה בעוה"ז קטיגור שמחסרו פרנסה כו' ושוגג פגם בשורשו ואי קשיא לך אמ"ש מדרש שמואל במצוה שלא בכוונה הא קיי"ל מצות צריכות כוונה כמבואר בא"ח סי' סמ"ך י"ל דיש מצות שא"צ כוונה שאבד מעות ומצא עני והחיה נפשו וכן אנסוהו לאכול מצה וכה"ג עיין א"ח הלכות פסח.

באופן שהיצה"ר מפתה האדם יותר בעשיית העבירה ממה שמפתה אותו למנוע ממצוה כי רוב העבירות הם במעשה וגם העשין ממילא אם מפתה לעבור עבירה בקום ועשה בורא משחי' ומוליכו ומחטיאו בע"כ כמעט באין בחירה כמ"ש בשאלה א' ואז כל המצות שעושה אח"כ דיליה הם מה שקנה עבד כו' וז"ש סור מרע ואח"כ ועשה טוב שאל"כ כל המצות בעודו לא סר מרשעו ח"ו נותן כח לסט"א משא"כ בעשיית המצות אם מפתה אותו שלא לעשות שוא"ת הוא ואין בורא משחית לכן צריך שמירת עבירה יותר שמירה משמירת העשין וכאמור. ולכן מצינו שעשו חז"ל סייגים וגדרים הרבה בלאוין ולא תמצא סייג וגדר בעשיית המצוה לעשות יותר ממה שמצווה אף כגוונא דלא שייך בל תוסיף אלא במצווה אין היצה"ר מתאמץ כ"כ כמו בעבירה.

ועם זה א"ש מ"ש בתהלים אתה צוית פקודיך לשמור מאוד ע"ד פקודי ה' ישרים משמחי לב הפקודים הם מה שפקד ה' שלא לעשות והם העבירות כי הרשע וחוטא הולך תמיד בעצבות ומלאים חרטה וחרדה מחמת שהשרה עליו ח"ו סט"א ומצות ה' בעשיית המצות ברה מאירת עינים לא להנאתו ח"ו כ"א חטאנו מה תפעל בו ואם צדקנו מה תתן לו וכאמור.