השירה הזאת
קריאה במקור
קראתי בכל לב · וילך · פרק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בימיו האחרונים מצווה משה רבנו את בני ישראל לכתוב את השירה, ללמדה ולשימה בפיהם של בני ישראל:
וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת
וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
שִׂימָהּ בְּפִיהֶם,
לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל (דברים ל״א, יט).
וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
שִׂימָהּ בְּפִיהֶם,
לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל (דברים ל״א, יט).
כשמשה מדבר על שירה, הקורא מהרהר בשאלה באיזו שירה מדובר, ומה טיבה של אותה שירה שביקש משה להניח למשמרת מיוחדת בליבותיהם של ישראל. רש"י על הפסוק שולח אותנו להמשך המופיע בפרשת האזינו. שם מצויה שירה ואליה מתייחס משה כעת, כמבוא לחשיבותה. וכך הוא אומר: "את השירה הזאת: ׳האזינו השמים׳ עד ׳וכפר אדמתו עמו׳" (דברים ל״ב, א–מג).
העולה מרש"י הוא שהכינוי "שירה" מתייחס לפרשת האזינו הבולטת באופייה השירי. יש בה תקבולות, השפה בה היא מליצית ומלאה במשלים ומטאפורות. המקצב אחיד והמבנה הוא כשל שירה. וכפי שמבאר גם הרמב"ן:
וטעם "השירה הזאת" השירה אשר אגיד לך עתה, והיא האזינו.
ויקראה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה,
וכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה (רמב"ן, דברים ל"א, יט).
ויקראה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה,
וכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה (רמב"ן, דברים ל"א, יט).
צמצום ותחימת המושג של שירה הנזכר כאן כמתייחס אך ורק לפרשת האזינו הוא מובן.
בניגוד לתפיסה זו עומדת סוגיה במסכת נדרים, שממנה עולה כי הביטוי 'שירה' מתייחס לתורה כולה. בסוגיית נדרים מתקיים דיון בשאלה אם התורה שייכת למשה ולזרעו בלבד (והוא רק חלק אותה באופן אלטרואיסטי עם בני ישראל) או שהיא שייכת לעם כולו. אחת ההוכחות לכך שהתורה הייתה שייכת מלכתחילה לכל העם ולא רק למשה היא שהשירה ניתנת לעם ישראל לעדות. ואם כן, כמובן שניתנה לעם ישראל כולו. הגמרא מבינה ששירה היא כינוי לתורה כולה. וכך גם הרמב"ם המביא כמקור להלכה שמצווה לכתוב ספר תורה את הכתוב בפרשתנו "ועתה כתבו לכם את השירה" (רמב"ם, הלכות ספר תורה פ"ז ה"א).
כיצד מיישבים את הדעה שלפיה התורה היא שירה עם הצורה החיצונית של התורה שרוב רובם של חלקיה ופרקיה אינם שקולים ומובנים כשיר?
הנצי"ב מוולוז'ין מתייחס לשאלה זו בהקדמתו להעמק דבר (קדמת העמק) וכך הוא כותב:
יש להבין היאך נקרא כל התורה שירה. והרי לא נכתבה בלשון של שירה.
אלא על כורחך יש בה טבע וסגולת השירה. שהוא דבור בלשון מליצה.
דידוע לכל מבין עם תלמוד דמשונה לשון המליצה מספור פרזי בשני ענינים בטבע ובסגולה (קדמת העמק ג).
אלא על כורחך יש בה טבע וסגולת השירה. שהוא דבור בלשון מליצה.
דידוע לכל מבין עם תלמוד דמשונה לשון המליצה מספור פרזי בשני ענינים בטבע ובסגולה (קדמת העמק ג).
הנצי"ב מניח כהנחת יסוד ששיר ודיבור הם שונים בתכלית. הוא טוען שיש שני הבדלים מהותיים בין שתי הסוגות:
האחד: דבשיר אין הענין מבואר יפה כמו בספור פרזי [=פרוזה]
וצריך לעשות הערות מן הצד.
דזה החרוז כוון לזה הספור. וזה החרוז כוון לזה.
ולא מיקרי דרוש. אלא כך הוא טבע השיר, אפילו של הדיוט.
ומושכל עוד, דמי שיודע בטוב הענין שהביא לידי מליצה זו שנתחבר עליו, מתוק לו אור לשון של השיר ודקדוקה הרבה יותר מלאיש שאין לו ידיעה מתכונת הענין, ורק בא להתבונן מן המליצה תורף הענין. כי אז עלול הוא להשערות בדויות. מה שלא היה מעולם ולא לזה כוון המשורר.
וצריך לעשות הערות מן הצד.
דזה החרוז כוון לזה הספור. וזה החרוז כוון לזה.
ולא מיקרי דרוש. אלא כך הוא טבע השיר, אפילו של הדיוט.
ומושכל עוד, דמי שיודע בטוב הענין שהביא לידי מליצה זו שנתחבר עליו, מתוק לו אור לשון של השיר ודקדוקה הרבה יותר מלאיש שאין לו ידיעה מתכונת הענין, ורק בא להתבונן מן המליצה תורף הענין. כי אז עלול הוא להשערות בדויות. מה שלא היה מעולם ולא לזה כוון המשורר.
לפי הנצי"ב, ההבדל העיקרי בין שיר לסיפור פרוזה הוא בכך ששיר הוא מליצי וספרותי, הוא מחייב פרשנות, ותליית רעיונות באופייה המיוחד של לשונו. סיפור פרוזה, לעומתו, הוא מובן ואינו נזקק לקישוטים ולהסברים שיבררו טעמם של קישוטים אלה.
אם כן, קובע הנצי"ב — הרי כך נראית התורה שלנו:
כך הוא טבע כל התורה שאין הספור שבה מבואר יפה.
אלא יש לעשות הערות ופירושים לדקדוקי הלשון.
ולא נקרא דרוש. אלא כך הוא פשט המקרא.
ומושכל עוד שאין אדם יכול לעמוד על דקדוק דבר ה'
אם לא שמכוין לאיזה דבר הלכה או מוסר ואגדה הבא בקבלה בדברי חז"ל. ולו מתוק האור של הדיוק ביותר.
אלא יש לעשות הערות ופירושים לדקדוקי הלשון.
ולא נקרא דרוש. אלא כך הוא פשט המקרא.
ומושכל עוד שאין אדם יכול לעמוד על דקדוק דבר ה'
אם לא שמכוין לאיזה דבר הלכה או מוסר ואגדה הבא בקבלה בדברי חז"ל. ולו מתוק האור של הדיוק ביותר.
הנצי"ב מתייחס למילות התורה, אשר גם כשהן נשמעות חדות וברורות, טמונים בתוכם סודות כמוסים המבקשים פירוש אחר מן הפירוש הגלוי לעין. בנקודה זו — התורה היא שירה.
ההבדל השני בין שיר וסיפור (פרוזה) מתואר בדבריו כך:
דבשיר יש סגולה לפארה ברמזים מה שאינו מענין השיר.
כמו שנהוג לעשות ראשי החרוזים בדרך א"ב או שם המחבר.
וסגולה זו מיוחדת במליצה ולא בספור פרזי.
וידוע דסגולה זו מכרחת הרבה פעמים להמחבר לעקם את הלשון כמעט.
רק כדי שיחלו ראשי החרוזים באות הנדרש לו.
כמו שנהוג לעשות ראשי החרוזים בדרך א"ב או שם המחבר.
וסגולה זו מיוחדת במליצה ולא בספור פרזי.
וידוע דסגולה זו מכרחת הרבה פעמים להמחבר לעקם את הלשון כמעט.
רק כדי שיחלו ראשי החרוזים באות הנדרש לו.
בגלל הצורך של השירה באסתטיקה, פעמים לא מועטות השירה נוטה להעדיף את הצורה החיצונית על פני התוכן. שיר שיש בו אקרוסטיכון דוחק את השיר לתוך תבנית ומאלץ אותו. גם חריזה ומשקל משמשים ככבלים על השירה ומאלצים את כותבה להתאים בין התוכן הרצוי למסגרת הקישוטית.
ודבר זה ממש היא בכל התורה כולה.
שמלבד העניין המדובר בפשט המקרא.
עוד יש בכל דבר הרבה סודות וענינים נעלמים
אשר מחמת זה בא כמה פעמים המקרא בלשון שאינו מדויק כל כך.
וכל זה אינו בתורה הקדושה לבד אלא בכל מקראי קדש.
שמלבד העניין המדובר בפשט המקרא.
עוד יש בכל דבר הרבה סודות וענינים נעלמים
אשר מחמת זה בא כמה פעמים המקרא בלשון שאינו מדויק כל כך.
וכל זה אינו בתורה הקדושה לבד אלא בכל מקראי קדש.
דווקא מנקודת המבט ה"שימושית" והתכליתית של התורה, היא מתגלית כשירה. התורה אינה עושה חסד עם לומדי ההלכה, ולשונה סתומה ומרחפת, מכסה טפח ומגלה טפח. אין זאת, כי אם התורה כולה היא שירה, וכל כוונתה לנגן את שירת ההלכה, את שירת הנפש.
החידוש של הנצי"ב הוא שככזו, התורה לא רק פורצת וזורמת ממעמקי התודעה הא־לוהית, ככזו היא גם כלואה במגבלות הדוחק של השירה. שני אלו מחייבים אותנו בבואנו ללמוד את התורה להיזהר משנה זהירות בפרשנותנו, בלי לערבב בין תוכן לצורה.
עם סיומה של השנה אנו מבקשים להתחדש בשירה, לצלול לחיקה של השירה הזו ולחוש את ליטופה, ואת הדיה על אוזנינו, לשמוע את הנגינה העתיקה שתפקידה להלך את רוח א־לוהים במחנה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f