אשם גזלות
קריאה במקור
קראתי בכל לב · נשא · פרק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
פרשתנו עוסקת בתחילתה בענייני חלוקת התפקידים במשכן, ובמתנות ובקורבנות הנשיאים בחנוכת המשכן בסופה. בתווך מצויה ההוראה על הרחקת הטומאה מן המקדש וכן פרשות נזיר וסוטה, העוסקות אף הן בהתקדשות ובהרחקה מטומאה. הגורם המאחד של כלל ענייני הפרשה נראה פשוט: הופעת המשכן בחיי עם ישראל משפיעה שפע של קדושה במעגלים מתרחבים הן על המרחב הביתי והן על כל אדם באשר הוא. אולם את רצף העיסוק בעניינים שברומו של עולם קוטעת פרשיית אשם גזילות:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּה' וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ (במדבר ה', ו–ז).
כדי לפענח את שייכותה של פרשייה זו לעניין שלנו נראה שיש לחזור לאחור אל תפיסת הממון ביהדות. במסכת יבמות ישנה סוגיה ארוכה העוסקת בענייני גיור. הסוגיה מסדירה את הליך הגיור ומרכיביו, את שאלת סיווגו של הליך הגיור כהליך פרטי או ציבורי ושיפוטי ואת מהותו של הגיור. בסוגיה זו מובא גם תיאור של האופן שבו מיידעים את המתגייר על הצפוי לו במסגרת כניסתו לעם היהודי. וכך מתואר שם:
תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באים עליהם?
אם אומר יודע אני ואיני כדאי, מקבלין אותו מייד.
ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות,
ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני,
ומודיעין אותו ענשן של מצוות... (יבמות מז ע"ב).
אם אומר יודע אני ואיני כדאי, מקבלין אותו מייד.
ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות,
ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני,
ומודיעין אותו ענשן של מצוות... (יבמות מז ע"ב).
הברייתא מתארת בתחילתה את הריאיון הקצר שעובר המתגייר, ואשר בו נבחנת כנות רצונו להיכלל בעם ישראל. נבחנת המוטיבציה שלו האם הוא חפץ לחבור לעם היהודי על אף הצרות התוכפות אותו ולא מפני איזו טובת הנאה נסתרת. האם הוא מבין שהכניסה לעם ישראל אינה פרס אלא אתגר.
הליך הקבלה מלווה בהודעת המצוות. בית הדין מצווה להודיע למתגייר את מסגרת החיובים ואת עונשם. אבל בראש "סידרת החינוך" בחרו חז"ל ליידע את המתגייר אודות "עוון לקט שכחה ופאה". המונח הזה הוא מונח לא ברור. על כן, הגמרא מבהירה כי האפשרות להשיב את הגזלה אינה קיימת כאפשרות הלכתית במרחב של בני נח. בן נוח שגזל אפילו פחות משווה פרוטה הריהו מתחייב מיתה:
מאי טעמא? א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בן נח נהרג על פחות משווה פרוטה ולא ניתן להשבון.
ההסבר של הגמרא להודעת עוון לקט שכחה ופאה עדיין אינו מלא. מדוע דחוף להודיע לגר על השינוי שמתחולל בין מי שגזל כגוי לבין מי שגזל כיהודי? ומה הקשר בין זה לבין מצוות לקט שכחה ופאה?
רש"י מבאר:
שלא יאמרו עניים הללו שלוקטים פאת שדה גזלנים הם ועומד עליהם והורגם...
דעובד כוכבים קפיד על דבר מועט ולגבי ישראל הויא מחילה.
דעובד כוכבים קפיד על דבר מועט ולגבי ישראל הויא מחילה.
מרש"י עולה כי אותו מתגייר עשוי להיות בעל שדה בקרוב, ובקרוב מאוד יגיעו אל שדהו עניים ללקוט משם מתנות עניים. במקרה כזה עשוי הגוי להרוג את הפולשים כי על פי דיני הגויים כל גזלן — אחת דינו. לכן מלמדים את הגוי שעליו להבין שהם לוקטים כדין, על פי חוק מתנות עניים. אולם רש"י מרחיב מעבר לכך ומצביע על כך שיש שוני תפיסתי עמוק בין יהודים לגויים אשר חוקי מתנות העניים רק מהווה שיקוף שלו: בעוד שאצל גויים יש הקפדה על כל פרוטה, אצל יהודים יש מחילה. תפיסת הקניין רכה יותר בעם היהודי: שלי שלך ושלך שלך. אנו מכירים את זה עד היום מן החוק. בארה"ב מי שמוצא בחצרו הפרטית אוצרות טבע גז, נפט, מים וכדומה יזכה בהם. אצל יהודים אוצרות הטבע שייכים קודם כול לעם כולו, גם אם במקרה הם מצויים באדמתו הפרטית של יהודי יחיד. הוא הדין לגבי הזכויות על ממצאים ארכיאולוגיים. בארה"ב יורים ללא היסוס במשיגי גבול, בעוד שבישראל הרמת נשק על פולשים חייבת להיות במסגרת של הגנה עצמית בלבד (חוק שי דרומי עבר, כידוע, טלטלות לא פשוטות. שי דרומי, חקלאי מחוות בודדים בנגב, ירה בפורצים מסיגי גבול שנכנסו לחווה שלו כדי לגזול את רכושו. הוא הואשם בהריגת אחד מהם ולאחר מאבק ציבורי שונה החוק וקבע כחלק מזכות האדם להגנה עצמית את הזכות של אדם להגן על רכושו גם באמצעים לא מידתיים). בסופו של דבר, מערכת החוקים של צדקה וחסד משפיעה על התפיסה הכללית שביסודה הממון שייך לקב"ה והוא זה שמחלק אותו כראות עיניו. היחס לבעלות אדם על ממונו רופף יותר והיהודי מורגל בכך שלעיתים לוקחים ממנו, ולא רק מגנים על רכושו.
לעניין המגבלה על הזכויות הממוניות יש ביטוי גם בדין שיסודו ב"תקנת השבים". מי שגזל קורה מחבירו ובנה בעזרתה בניין שלם, אין דורשים ממנו "לקעקע את הבירה כולה" — לפרק את הבניין כדי להחזיר את הקורה. כדי להפוך את החזרה בתשובה לאפשרית ("תקנת השבים") הוא יכול להשיב את ערכה של הקורה ולהותיר את הבניין על מכונו. העיקרון הוא שהדין לא חייב 'לקוב את ההר'. ואולי, יש גם רמז לכך שבסופו של דבר כל עולם הבעלויות והקניינים מושתת על הסכמות ועל מאבקים וכן על היסטוריה ממושכת ורבת תהפוכות. חקירה יסודית של שאלת הבעלות על ממון כלשהו כמעט בלתי אפשרית שכן התשובה עליה תתברר רק אם "נקעקע את כל הבירה" ונגיע עד אדם הראשון — ובחזרה.
הריכוך שביחסו של היהודי לממון נובע מן העיקרון של הקדושה, ושל השראת שכינה. הוא נובע מן ההבנה שברצונו נתנה לנו וברצונו לקחה ונתנה לאחר.
פרשתנו עמוסה ב"הרמת עיניים לשמיים": בתרומות למשכן, בנתינה ובסגפנות. אולי דווקא משום כך חשוב להזכיר גם את הצד השני של העניין: חשוב להבהיר כי את הגזלה יש להשיב הגם שיהודים אינם הורגים בגין גזל. שערך הקניין הוא חשוב גם אם ההשקפה על עניין זה מרוככת. זאת ועוד, סכנת הגזלה קיימת ביתר שאת סביב ענייני קדושה וציבור מפני ששם יש תחושה שהמטרה היא קדושה. וגם אם פה ושם הדברים נעשים בבזבזנות יתרה אין מכך, כביכול, נפגעים של ממש. רמז לכך יש בהמשך הפרשה כשהנשיאים מביאים את מתנת העגלות נראה שמשה מתמהמה מלקחתן. ורק כשה' מצווה אותו מפורשות: "קַח מֵאִתָּם וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד" (ז', ה). נראה שמשה לא ראה צורך ב"רכב צמוד" עבור הלוויים. הדבר היה נראה לו חריג וחורג מגבולות צורכי המשכן. אבל הקב"ה אמר לו שהדבר עשוי לשרת את העבודה עצמה ועל כן כדאי שייקח את המתנה. מצד שני, הוא נצטווה שלא לתת את העגלות לבני קהת הנושאים את הכלים על הכתפיים, ואינם זקוקים להן. גם אם הממון לא אמור להיות ההישג המרשים ביותר של האדם, הרי שבסופו של דבר נקיות בממון חייבת להיות לנבוע מתוך קדושה והשראת שכינה.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f