קריאה במקור

קראתי בכל לב · תצוה · פרק 3

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
מה לבש משה?
2
ימי המילואים המתוארים בפרשתנו התייחדו בכמה עניינים: בקורבנות המובאים בהם — עגל לחטאת במקום פר, איל המילואים שהוא קורבן שמוקרב רק בימי חניכה, אופן הלבישה המיוחד של הבגדים, וגם מעורבותו הגבוהה של משה בהקרבה, עד כדי כך שהמדרש קובע שלמעשה בימים האלה משה שימש ככהן הגדול. בעזרת האירוע החריג שבו שירת משה עצמו בבית המקדש ניתן להבין את ההבדלים בין הנהגת משה לבין ההנהגה הכוהנית, ובין "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר" לבין עבודת הקורבנות במשכן.
3
במסכת תענית (יא ע"ב) מסופר על שאלות שונות ששאלו את מר עוקבא, וביניהן: מה לבש משה בימי המילואים. השאלה הזו היא מעניינת, משום שכל פרשת תצווה עוסקת בבגדי הכהונה עד לדקדוקיהם הקטנים ביותר, אופי התפירות מיקום החיבורים, סוג הקישוטים, זהות האבנים, מטרת הלבוש ועוד. ומשום מה נשמטה כליל ההתייחסות לבגדיו של משה באותם הימים. ההקשר שבתוכו נתונה שאלת הגמרא הוא של שלוש שאלות ששאלו את מר עוקבא. כל אחת מתחום הלכתי אחר. המשותף לכולם, שמר עוקבא לא ידע להשיב על אף אחת מהן ובסופו של דבר הלך ובירר את התשובה.
4
מר עוקבא איקלע לגינזק [הזדמן למקום ששמו "גינזק"].
בעו מיניה [שאלוהו] בני המקום: האם מתענין לשעות, או אין מתענין לשעות?
לא הוה בידיה [לא הייתה בידו תשובה לשאלתם].
הוסיפו ושאלוהו עוד, קנקנין של נכרים, [שמכניסין בהם יין נסך כדי שישתמר בהם, האם אותם קנקנים] אסורין [להשתמש בהם לאחר שרוקנו מהם את היין], או מותרין?
לא הוה בידיה [לא הייתה בידו תשובה]. [עוד שאלוהו]: במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים (תענית יא ע"ב).
5
ועלינו לברר אילו בגדים לבש כשעבד עבודת המשכן. כי לא מסתבר שלבש בגדי כהן גדול, שהרי באותו זמן ששימש משה, לבש אהרן את בגדי הכהונה. ואף לא מצינו כתוב שלבש משה בגדי כהונה. ומצד שני, לא מסתבר לומר שלבש את בגדי החול שרגיל ללבוש כשיוצא לשוק — כשעבד במקדש, שהרי אין ראוי לעשות כן.
6
אם כן, במה [באיזה סוג בגדים] שימש משה כל שבעת ימי המלואים?
7
לא הוה בידיה [=לא הייתה בידו תשובה] (שם).
8
נתבונן בשלש השאלות. השאלה הראשונה נשאלה על דין תענית של שעות. כלומר, אדם שלא התענה במכוון, אך פשוט לא אכל. האם יוכל לקבל על עצמו לסיים את היום בצום והדבר ייחשב לו לתענית.
9
השאלה השנייה הייתה לגבי כשרותם של קנקני יין. הקנקנים סופגים את טעם היין האסור והשאלה אם מותר להשתמש בהם לאחר שרוקנו מהם את היין.
10
השאלה השלישית — שהיא מענייננו — היא לגבי בגדי משה בשבעת ימי המילואים.
11
אי־ידיעתו של מר עוקבא מדגישה את היעדר ההתייחסות של התורה לשאלה זו. מניין יכול מר עוקבא לדעת את התשובה לשאלה הזו אם התורה עצמה לא טרחה לספרה? אולם מר עוקבא הולך ושואל בבית המדרש והחכמים עונים לו. באותה הזדמנות הם עונים לו גם על שתי השאלות הנוספות. אפשר להתענות לשעות וגם לומר מיד תפילה של תענית, וחביות היין תהיינה מותרות לאחר שנים עשר חודש כשיפוג ריח היין וטעמו שנותר בחביות:
12
אזל ושאיל בי מדרשא [הלך מר עוקבא, ושאל את שאלותיהם לחכמים שישבו בבית המדרש]. אמרו ליה כך:
הלכתא [הלכה למעשה]: מתענין לשעות, ואף מתפללין באותה תענית תפלת תענית. והלכתא: קנקנין של נכרים, לאחר שנים עשר חדש שעמדו ריקים, ובלי כל שימוש — מותרין בלא כל הכשרה. (כי טעם היין פג מהכלים לאחר שנים עשר חודש. אבל קודם שעברו על הקנקנים שנים עשר חודש, צריכין עירוי מים שלשה ימים מעת לעת).
13
על השאלה האחרונה: במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים, ענו לו: בחלוק לבן.
14
את התשובה "חלוק לבן" ניתן להסביר בכמה אופנים. האופן האחד הוא לומר שמשה לא שימש בבגדי כהונה, ואף לא בבגדי חול רגילים, אלא בחלוק לבן, אולי של פשתן, שנעשה במיוחד לשם כך. האפשרות האחרת היא להסביר שאומנם משה בוודאי לבש חלוק לבן. אם התורה לא ציינה מה הוא לבש, משמעות הדבר היא שהוא לבש את הבגד הפשוט ביותר.
15
השל"ה מעיר לפרשתנו הערה מעניינת, ובעקבותיה הסבר שלישי אפשרי למשמעותו של החלוק הלבן. לדבריו, בפרשתנו מוגבל אהרן מלבוא אל קודש הקודשים במשך השנה, משה אינו נדרש למגבלה כזו:
16
ואין רשות ליכנס שם לפני ולפנים אפילו אהרן כהן גדול אלא ביום הכפורים, כמו שנאמר (ויקרא ט"ז, ב) 'ואל יבא בכל עת אל הקדש'.
ורבותינו ז"ל (ספרא אחרי א, ו) אמרו, אהרן בבל יבא בכל עת אבל משה נכנס.
והעניין, כי משה רבינו לא היה זר, כי החומר שלו זך קדוש וטהור (של"ה תצווה, תורה אור).
17
מדרגת משה גבוהה ממדרגת אהרן. אהרן מסוגל להתקדש ולהיכנס אל קודש הקודשים פעם אחת בשנה. אולם משה קרוב אצל הקב"ה והוא יוצא ונכנס בקודש הקודשים ללא הפסקה. לפי זה ממשיך השל"ה ואומר:
18
ובזה יובן מה שרבותינו ז"ל (תענית יא ע"ב) הקשו במה שמש משה בשבעת ימי המלואים, ותרצו בחלוק לבן.
19
השל"ה מסביר שלמעשה נראה שדברי המקשה ודברי המתרץ בגמרא אינם מתיישבים אלו עם אלו. שהרי טענתו הנסתרת של השואל היא שברור שמשה היה זקוק לבגדים מיוחדים והשאלה היא לאילו בגדים בדיוק. אולם המתרץ אומר שמדובר היה בחלוק לבן ומניח הנחה הפוכה, שאין צורך בכלל בבגדים כאלו.
20
כלומר, לא היה צריך לבגדי כהונה, כי משה לא היה זר,
והחלוק שלו היה לבן.
וזהו החלוק לבן רומז לכתנות אור באל"ף,
כלומר, חומרו היה זך ודק וקדוש וטהור,
על כן לא היה צריך למלבושי כבוד, כי לו הכבוד והכבוד דבוק בו.
21
החלוק הלבן אינו בגד עבודה מיוחד, הוא כלל אינו בגד אלא "אנטי בגד". הבגדים הם סמל להפרדה ומחיצה. מי שמשמש במדים מעיד על עצמו שהוא במעמד מיוחד, שהוא נרגש מן המעמד, וכי מדובר ב"אירוע". באופן מסוים זהו ההבדל בין חבר ומשרת. חברים באים לבקר, אבל המשרת חי לצד אדונו והופך עם הזמן לצילו ולדמות שקופה. חלוקו של משה הוא חלוק משרתים, ואילו בגדי הכהונה הם לבוש ייחודי המכבד את המעמד החד פעמי של המפגש.
22
ההבדלים בין הפירושים אינם נובעים רק מהבדלים ב"שמיעה". אלא נובעים גם מההבנות השונות בגדי הצבע הלבן. מצד אחד, לבן יש בו בחינת כל הצבעים כולם. פיזיקלית הוא מכיל את כל קשת הצבעים. ובזה הוא בעצם הצבע הססגוני ביותר. "לית ליה מגרמיה כלום" הוא מלוא כל הצבעים כולם. מבטא את האיזון של כל הגורמים במציאות וממקד אותם. ויש בו הצד של הפשטות. הלבן הוא הרקע להופעת כל צבע אחר, הוא מאפשר את הצבעוניות. ובמובנים עממיים יותר: יש לבישת לבנים, ויש לבן של תכריכים, ויש שמלת כלה וחולצת שבת שהן שיא החגיגיות. יש לבן שהוא הניקיון הראשוני, התמימות, ויש לבן שהוא ניקיון שלאחר הלכלוך, נקיות.
23
מדוע נארז חלוקו הלבן של משה עם חביות יין וחצי תענית? מה הקשר בין שלוש השאלות? ניתן אולי להציע שבשלושת המקרים מדובר בקדושה שהגיעה אל האדם בהיסח הדעת, מדובר במקרים שהמכנה המשותף שלהם הוא הנונשלנטיות. יש תענית שהיא צום ועצרה ויש תענית שהיא סתם אי־אכילה. יש בישול ותיבול וטעימות אינסוף להשבחת הטעם ויש, לעומתם, ספיגה של ריח וטעם. יש גם בגדים מושקעים ויש מי שכל מה שהוא לובש הופך לבגד מפואר. לכן התורה לא טרחה לציין מה משה לבש. אצל משה, השאלה איננה מה לבש. משה הוא אדם נטול מאמץ, הוא הדבר עצמו.
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Koren Edition 2022
רישיון המהדורה
CC-BY-NC
ייחוס ומקור המהדורה
http://www.sefaria.org/texts
הערות המהדורה
שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f