שני ארונות
קריאה במקור
קראתי בכל לב · בשלח · פרק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בראש הפרשה מתואר כיצד משה אוסף את עצמות יוסף לקראת היציאה ממצרים, כדי לקיים את השבועה שהשביע יוסף את בני ישראל כאשר חלם על היציאה הזו ועל גאולת ארונו, שנים לפני שזו התרחשה בפועל.
המדרש מרבה לעסוק בתמונת העלאת עצמות יוסף ארצה. אנו נעמיק במסגרת זו רק באחד מן ההיבטים הללו. באגדה שבתוספתא מסופר כי שני ארונות ילוו את הליכתו של עם ישראל במדבר מעתה:
מיד הקיץ ארונו של יוסף ובא משה ונטלו.
והיו שני ארונות מהלכין, אחד ארון קדש ואחד ארון של מת.
והיו כל עוברין ושבין אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו?
אמרו להם: אחד ארון קדש ואחד ארון של מת.
אמרו להם: וכי איפשר לארון קדש להלך עם ארונו של מת?
אמרו להם: מת מוטל בארון זה קיים מה שכתוב ומונח בארון זה (תוספתא, סוטה פ"ד ה"ז).
והיו שני ארונות מהלכין, אחד ארון קדש ואחד ארון של מת.
והיו כל עוברין ושבין אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו?
אמרו להם: אחד ארון קדש ואחד ארון של מת.
אמרו להם: וכי איפשר לארון קדש להלך עם ארונו של מת?
אמרו להם: מת מוטל בארון זה קיים מה שכתוב ומונח בארון זה (תוספתא, סוטה פ"ד ה"ז).
המחזה של שני הארונות הנישאים זה בצד זה לאורך מסע ממושך נשמע ונראה מוזר ואף גרוטסקי. תמונת עם שלם הנתון בשלב ביניים של מעבר מגלות לגאולה, ועמו שני הארונות, כאשר כל אלה מצויים במעין מסע לוויה אחת כפולה וממושכת מעוררת את תמיהתם של ה"עוברים ושבים". יש להניח שאין מדובר בעוברים ושבים של ממש שאינם מצויים במסלול ההליכה של עם ישראל במדבר. הצבת השאלה בפי עוברי אורח מזירה את המעשה ומאפשרת את נקודת המבט החיצונית.
תשובת המדרש לשאלת תכולת הארונות היא קודם כול ברמה העובדתית: האחד ארון קודש והאחד ארון מתים. תשובה זו מעוררת תמיהה גדולה יותר. ברור שישנם מתים רבים תוך כדי תנועה במדבר, אולם רק ארון אחד מהם נשמר. מה עניינו המיוחד של מת זה המוטל בארון, ובמה זכה שארונו לא יונח על אם הדרך או ייטמן בעפר? ומה לו לעם שעוסק בשימור מתים, ויתר על כן, גם מניח אותם לצד קודשי קודשיו?
תשובת עם ישראל היא: "קיים זה מה שכתוב בזה". יש קשר בין שני הארונות ובין תכולתם. ואף שבמבט ראשון נראה שטומאת המת החמורה אינה יכולה להתקיים בכפיפה אחת עם ראשון לקדושה, מדובר למעשה בארון בתוך ארון, קדושה הטמונה במת. ארון זה אין לו תקומה ללא הארון הזה. תגובה זו הופכת את הארונות משני ארונות דוממים, לשני חדרי הלב של עם ישראל, ללב ליבו של המסע אל הגאולה.
המכילתא (דרשב"י, פרק יג) מוכיחה שיוסף 'קיים מה שכתוב בזה' ומקבילה בין עשרת הדיברות לבין מעשיו של יוסף, ולפיה הערכים המרכזיים שבעשרת הדיברות באים לידי מימוש בדילמות היום־יומיות הקיומיות של יוסף. את נוכחות א־לוהים הוא מציג אל מול אחיו החרדים מנקמתו. הא־ל הוא המונע ממנו לדון אותם. הוא נמנע משימוש מיותר בשם ה' ואינו מחלל אותו, את הבטחותיו הוא תולה בפרעה. שמירת השבת נרמזת בהכנת הסעודה לאחיו. כיבוד ההורים שלו בא לביטוי בכך שסעד את אביו בשנותיו האחרונות ואפשר לו חיים מכובדים ומבוססים. הוא אינו נכשל בגנבה ממעבידו, הוא דייק בעדותו כנגד אחיו ולא חטא עם אשת פוטיפר.
הסקירה שנותנת המכילתא על חייו של יוסף והזיהוי המרתק של הרטוריקה של יוסף, של ההכרעות היום־יומיות שלו, שמגיעות עד שולחן האוכל, מבטאים את העובדה שאת ערכי הנצח פוגש יוסף בשוק, בעבודה ובמפגש עם משפחתו.
מדוע נושאים איתם בני ישראל שני ארונות? משום שכשם שארון מתים יכול להיות ארון של קודש, גם ארון הקודש יכול להפוך להיות ארון מתים. מפני שארון הקודש חייב לקבל את משמעותו מתוך החיים, ומתוך החיוניות והפעילות בשדות השונים ובמגוון תחומי החיים.
המפגשים השונים הללו שבין ערכי היסוד ובין החיים מתקיימים בלי בחירה מוקדמת. הם מתקיימים בשדה הפוליטי ובבחירה מתי לממש סמכות ומתי להימנע מכך (הענשת האחים). הם מתקיימים בבחירות האינטימיות של 'חדרי חדרים', בבחירה בניקיון כפיים מוחלט ובהימנעות מכניעה ליצרים. מפגשים אלה מנכיחים את הקב"ה, ומניעה אותם דווקא חשיבה דינמית, כזו המאפשרת לדפוסים שונים של אמת להתקיים אלו בצד אלו (לכן יוסף אינו נציגו של א־לוהים עלי אדמות). יוסף מעניק לאחים את האפשרות לחיות בשלום עם הבחירות שלהם. הוא מתמודד עם בחירות דתיות, עם השאלות מיהו הא־ל אליו הוא כפוף והיכן להביאו לביטוי. מה ממלא את ישותו וכיצד ייפח בדמותו את תחושת השליחות המתחייבת מכך. והוא מבין לעומק את המשמעות של המחויבות המשפחתית הגרעינית ואת המחויבות לצאת ממעגל היחידאיות שלו ולבנות אתוס משפחתי רחב השעון על ערכי כבוד ומסורת. יישום בשורת התורה (עשרת הדיברות) בדרכו של יוסף סותר במובן מסוים את התפיסה המבדלת בין הערכים השונים. בין התפיסה ההומנית לבין ערכים דתיים, בין האינדיבידואל לבין החשיבות של החברתי והפוליטי. יוסף באישיותו היה מסוגל להכיל את כל הסתירות גם יחד. בזה הוא הפך למודל של "קיים זה מה שכתוב בזה". אכן, העולם הרעיוני של מדעי הרוח, והעולם הרעיוני של בית המדרש מסוגלים להכיל סתירות. אך מי מסוגל לקיים אותם במציאות ממש?
שני ארונות: ארון קודש וארון מתים, אך חיותו של ארון קודש נקנית לו דווקא בזכות ארון המת.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f