קריאה במקור

קראתי בכל לב · חקת · פרק 2

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
זאת חוקת התורה
2
השימוש במושג "חוקה" נחשב בעיני הפרשנים לקטגוריה הלכתית שמשמעה חוק שטעמו אינו ידוע או שאין לו טעם כלל. לקטגוריה הזו שייך גם דין הפרה האדומה. ואלו הם דברי רש"י המפורסמים המתייחסים למילים הפותחים את הפרשה "זאת חוקת התורה":
3
לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה,
גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה.
4
חוקת הפרה האדומה היא חוק בלי טעם ונימוק. אומנם, מה שרש"י מניח בפי אומות העולם כהונאה (ביקורת וטרוניה), מניח הדרשן בקהלת רבה בפיו של משה רבנו עצמו. המדרש פותח את דבריו בדיון על אודות פרשת טומאת כהנים לקרוביהם המופיעה בתחילת פרשת אמור. שם נדון רק איסורם של הכוהנים להיטמא למת, וחובתם להיטמא לשבעת הקרובים אולם אין פירוט והסבר כלשהו כיצד ייטהרו מטומאה זו. המקום הראשון שבו מובאת דרך טהרתם היא בפרשת חוקת. לפי המדרש כביכול משה עומד בפנים מכורכמות וממתין לשמוע על דרך הטהרה מפרשת אמור ועד הנה, עד פרשת חוקת:
5
דבר אחר:
מי כהחכם זה משה, דכתיב ביה עיר גבורים עלה חכם, ומי יודע פשר דבר שפשר תורה לישראל,
ר' מנא דשאב בשם ר' יהושע בן לוי אמר:
על כל דבר ודבר שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה היה אומר לו טומאתו וטהרתו, וכיון שהגיע לפרשת (ויקרא כא) 'אמור אל הכהנים', אמר לפניו רבונו של עולם, ואם נטמאו אלו במה היא טהרתן?
לא השיבו דבר,
אותה שעה נשתנו פניו של משה,
וכיון שהגיעו לפרשת פרה אדומה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה
משה אותה אמירה שאמרתי לך 'אמר אל הכהנים', ואמרת לי אם נטמאו במה היא טהרתן, ולא אמרתי לך דבר, זו היא טהרתן, ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת,
אמר לפניו ריבונו של עולם! וכי טהרה היא?
אמר הקדוש ברוך הוא: משה, חקה היא וגזירה גזרתי ואין בריה יכולה לעמוד על גזירתי דכתיב (במדבר י"ט) "זאת חקת התורה" (קהלת רבה, ח).
6
ההמתנה הממושכת מולידה אכזבה עצומה. משה רבנו אינו מסתפק בתשובה שמדובר ב"חוק". הוא מדבר על חריגותה של דרך הטהרה מדרכי הטהרה שהתורה מציעה בדרך כלל. עד כה רחצה וטהרה הלכו יחדיו, כעת מדברים על סדר חדש — אפר פרה? הזאה? משהו חורק באוזניו, לא נשמע קוהרנטי, "וכי טהרה היא זו"? משה מקבל את התשובה שאומות העולם מקבלים: זו גזרה.
7
במדרש אחר השאלה מוצגת בפיו של גוי עובד כוכבים הפונה באופן אישי לרבן יוחנן בן זכאי. שאלתו גוררת גם את שאלת תלמידי בית המדרש. בשלב הראשון רבן יוחנן בן זכאי מציע תשובה לאותו עובד כוכבים:
8
שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי
אילין עובדייא דאתון עבדין [=הדברים האלה שאתם עושים] נראין כמין כשפים.
אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה
ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו "טהרת"? (במדבר רבה, יט).
9
הבעיה לפי אותו גוי איננה עניין החוק שאין לו טעם אלא עם פרטיו של החוק הנראים כמעשה כשפים. פרטים שמחייבים גריסה של פרה בעלת תכונות מיוחדות שמירת וצבירת אפרה והכנת שיקוי ממנו יירפאו הטמאים. ובסופו של דבר גם זריקת אפר או מי נידה, על אוהל, על אדם, ועל כל מי שנטמא.
10
אמר לו (ריב"ז לגוי): לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך?
אמר לו: לאו,
ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית?
אמר לו: הן,
אמר לו: ומה אתם עושין לו?
אמר לו מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצים עליה מים והיא בורחת,
אמר לו: ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך,
כך הרוח הזו רוח טומאה דכתיב (זכריה י"ג) "וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", מזין עליו מי נדה והוא בורח (שם).
11
תשובתו של רבן יוחנן בן זכאי מבוססת על השוואה לכישוף ורקיחת שיקויים לסילוק שיגעון. ההשוואה כבר הייתה מונחת בבסיס שאלתו של הגוי ("כמין כשפים"). והנה, סימן השאלה הפך לסימן קריאה. יש דמיון רב בין ההליכים. המאגיה המטפלת בגירוש רוחות מיישמת פרקטיקות דומות לאלה של אפר הפרה.
12
אולם, כשהגוי יוצא מתייחסים התלמידים לתשובתו של ריב"ז בבוז: ("לזה דחית בקנה") ומבקשים תשובה טובה יותר לשאלה המטרידה. התשובה שהם מקבלים זהה לתשובה שקיבלו משה בקהלת רבה, ואומות העולם ברש"י:
13
לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו: רבינו, לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר?
אמר להם: חייכם, לא המת מטמא ולא המים מטהרין,
אלא אמר הקדוש ברוך הוא: חקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי.
דכתיב: "זאת חוקת התורה" (במדבר רבה, שם).
14
שלוש השאלות המוצגות ביחס לפרה אדומה אינן זהות. הראשונה מתייחסת לשאלת הטעם למצווה הזו, השנייה מתייחסת לחריגותם של אופני הטהרה, והשלישית מתייחסת לפרקטיקה המשונה והמגוחכת. אין אנו יודעים מהי במדויק שאלת התלמידים, השאלה הרביעית. והם לכאורה מחזיקים בשאלה אותה כבר שאל הגוי.
15
למעט הגוי, כולם מקבלים תשובה די דומה: "גזירה גזרתי". הגוי הוא היחיד שזוכה לתשובה שונה שנועדה לסבר את אוזנו ולהמחיש לו את ההיגיון באמצעות מה שהוא מכיר מחייו. באמצעות הדמויות מוצגים מניעים שונים לכפירה: האחת היא הרציונליות (אין טעם למצווה). השנייה: שבירה ומשבר, זיהוי של חוסר עקביות וקפריזיות של הדת (חריגות הטהרה). השלישית היא אי־הנורמליות של הדת, התביעה שלה לבטל את נקודת המבט הביקורתית, המייצרת הגחכה. כמובן שהמניעים הללו אינם נקודתיים ויכולים למצוא את ביטויים לאו דווקא בהיתקלות בפרה אדומה.
16
לשאלת אי־הרציונליות וחוסר הטעם המוצגת מנקודת המבט האוניברסלית (אומות העולם) התשובה היא גזרה היא אבל נוסף עליה: "ואין לך רשות להרהר אחריה". יש מקומות שבהם יש לגדור את השכלתנות. שאין בהם רשות להרהר והם ניתנו כדי להינתן.
17
לשאלת ה"שבירה" המוצגת בפי משה רבנו (מייצג התורה עצמה) התשובה היא "גזירה היא" אך נוסף עליה: "ואין ברייה יכולה לעמוד עליה". ברגעי שבר, שבהם מתגלה תמונה שונה של הא־לוהות, כשמשהו משתבש בתמונה, אנו נאלצים להרים ידיים ולדעת שאנו מוגבלים וכנבראים בני חלוף לא נוכל לעולם להבין את המהלך השלם.
18
לשאלת אי־הנורמליות שתי תשובות. תשובה אחת היא זו שמקבלים התלמידים "גזירה גזרתי". אבל נוסף עליה "חייכם, לא המת מטמא ולא המים מטהרים". "אי אתה רשאי לעבור על גזירתי". את המבוכה שבמנהגים הדתיים כפי שהם מצטיירים מבחוץ פותרת תחושת המחויבות שבתחילת הדרך. גם טומאה איננה אלא הגדרה. בה במידה גם טהרה היא הגדרה. איננו מתיימרים להצטרף למעגל הנורמליות אלא למעגל המחויבות והכפיפות לגורם עליון, חיצוני ואחר.
19
התשובה השנייה היא התשובה שמקבל הגוי. בקריאה לינארית של המדרש אנו רגילים להתעלם ממנה. כי התשובה האמיתית נמצאת בתשובה שניתנת לתלמידים כביכול. הם סבורים שזו תשובה של דחייה בקנה. אולם קריאה מתבוננת המגלה שאין תשובה אחת, אלא התמודדויות שונות, מזהה כאן תשובה מזן חדש ואחר. תשובה העומדת כשלעצמה. העולם איננו רק 'נורמלי'. יש דרכי הסתכלות שונות על העולם. אנשים שמנענעים לולב נראים מגוחכים, כמו אנשים שמטפלים באפר פרה אדומה. אבל הם נראים מגוחכים רק אם אתה מודד את העולם דרך המשקפיים של העולם היווני, דרך המשקפיים של הלמדנות והתחכום. אם מבינים שיש כמה רבדי קיום שנסתרים דווקא מעיניהם של מי שרגילים לפתור בעיות באמצעות דרשנות וסברה, מבינים מהי פרה אדומה.
20
"זאת חקת התורה" וגו' כך פתח ר' תנחומא בר אבא, "מתהלך בתומו צדיק" (משלי כ', ז) (פסיקתא רבתי יד, פרה).
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Koren Edition 2022
רישיון המהדורה
CC-BY-NC
ייחוס ומקור המהדורה
http://www.sefaria.org/texts
הערות המהדורה
שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f