משפט ומשפחה
קריאה במקור
קראתי בכל לב · לך לך · פרק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בריחת הגר מבית אברהם היא תולדה של חיכוך וסכסוך בין האישה הראשונה והאישה השנייה, תחרות על ליבו של אברהם. במסגרת העכירות הכללית של מערכת היחסים המורכבת והמשולשת הזו שרה פונה לאברהם בדרישה בלתי מתפשרת ומזמינה את שופט כל הארץ לפסוק בעניינם: "יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ".
הקנאה על הרקע המשפחתי והפוליטיקה הפנימית העדינה הופכים עד מהרה מסוגיה אישית ורגשית לסוגיית זכויות וחובות. ככזו היא מוצגת בפיה של שרה בפניו של אברהם. למעשה, אם קוראים את הפסוקים בשים לב, הרי שעוד קודם לדרישה להביא את הדברים לדין בפני ה', קובעת שרה: "חֲמָסִי עָלֶיךָ"! ונראה שמשמעות צמד המילים הזה אינו כמצטייר בקריאה ראשונה: "כעסי עליך" אלא "גזלתי נעשתה בגללך". כלומר, שרה אינה מביעה צער רב או ייאוש וכעס אלא באה בדברים ותובעת את השייך לה ונלקח ממנה שלא כדין: כבודה ומעמדה (ראו: הכתב והקבלה).
המעתק משיח משפחתי לשיח משפטי הוא מעתק שאנחנו מכירים מתוך ההקשר הישראלי שבתוכו אנו חיים היום. את מאבקי הכוח בשאלות שבמחלוקת בין דתיים וחילוניים למשל, כדוגמת השאלה על אופיו של כביש בר אילן בשבת, אין פותרים ברחוב ובקהילה. לא נעשה כל ניסיון ליצירת מרקם עדין שהוא נכון לתושבים עצמם. הבחירה היא לנהל את הדיון בבתי המשפט ובכך מוקרבת האחווה על מזבח הזכויות והחובות האזרחיים (ראו: א' שגיא, 'על המתחים בין דתיים וחילוניים: בין שיח זכויות לשיח זהות', בתוך עין טובה, עמ' 408).
זהו ההבדל בין האפשרות ליצור דיאלוג ובין האפשרות לעמוד על זכויות. הדיבור והדיאלוג יש להם מחיר. השיח הדיאלוגי מחייב ויתור מסוים על היציבות של העמדה של כל אחד מהצדדים. משום שבתוך כדי דיאלוג מתברר שיש גם צד שני למטבע, המאזין חייב לשמוע את עמדתו של מי שעומד מולו ובזה הוא כבר מתרכך ומעמיד עצמו מחוץ למרחב המוגן שלו. לעומת זאת, מי שבוחר בדרך של שיח הזכויות המשפטי שומר וגודר את עצמו מפני כל אפשרות לדיון. הוא מתבצר בעמדותיו ומבקש למתוח קו גבול מדויק בין הטריטוריה שלו לבין זו של האחר העומד מולו. הפנייה אל אותו אחר נעשית רק דרך החוק ובאמצעות הפריזמה של החובה.
במקרה של שרה המצב הזה מודגש ביתר שאת באשר היא אינה מטיחה את זכויותיה בפניה של הגר עצמה כלל. היא פונה לאברהם כאחראי וכבעל דין, כמי שתרם ככל הנראה לערעור יציבות מעמדה של שרה בבית. בכך שהיא מזעיקה את הקב"ה לשפוט בינה ובין אברהם היא מסרטטת באופן המדויק ביותר את נקודת המבט שלה. לפי נקודת המבט הזו הגר היא כלי וחפץ בבית, לכל היותר משמשת בתפקיד יצירת המשכיות לאברהם, אך ככזו היא משמשת רחם ואמצעי. הזמנתו של אברהם לדין במקום הזמנתה של הגר מקבעת בדרך הברורה ביותר את נקודת המוצא שלה. הבחירה באפיק הדיאלוגי הייתה מחייבת אותה לדיון אל מול מי שמבזה אותה. הבחירה במסלול המשפטי גררה התעלמות מוחלטת מן הפן האנושי שבהגר. בתוך התמונה שנוצרת מנקודת מבטה של שרה אין מקום להגר בכלל והיא איננה חלק מן הדיון. מי שממשיכה להיות אשת אברהם וגבירת הבית היא שרה בלבד.
המדרש מתאר זאת בשני משפטים בתמצית, בדיוק ובבהירות:
מפני שרי גברתי אנכי בורחת.
מכאן אתה למד שלא נעשית הגר אשה אלא לאברהם,
אבל לשרי נקראת שפחה (מדרש אגדה, לך לך, סי' ז).
מכאן אתה למד שלא נעשית הגר אשה אלא לאברהם,
אבל לשרי נקראת שפחה (מדרש אגדה, לך לך, סי' ז).
המדרש מתאר מודעות גבוהה של הגר לעובדה שמבחינת אברהם היא רעיה, אישה, אך מצידה של שרה היא בסך הכול שפחה. בזה מצדיק המדרש את טענתה של שרה גם אם לא את דרך פעולתה. על כך באה שרה חשבון עם אברהם ואין לה דין ודברים עם הגר כלל.
שאלת ההצדקה להתנהגותה של שרה נדונה לא מעט. הרמב"ן סבר ששרה נהגה בניגוד למוסר הטבעי ולמתבקש מאישה במעלתה. ואומנם מן הפרשנים עולה שהנושא העיקרי בפרשייה הוא התנהגותה של שרה.
אולם, כשמשנים את נקודת המבט ואין מעיינים דווקא בגירוש הגר, שהוא תוצאת הוויכוח בין שרה ואברהם, אלא מביטים בוויכוח עצמו, ניתן לתהות על התנהגות שני הצדדים בסיפור הזה: לא רק שרה אלא גם אברהם. אברהם אינו פונה לקב"ה ואינו ממתין לתגובתו ועצתו כשם שיעשה בעתיד כששרה תתבע את גירוש ישמעאל. הוא בוחר להתרחק מן הדיון ומפנה את הזירה לשרה, נסוג לגמרי ואינו מתגדר בעמדותיו, אף אינו מגן על הגר: "הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ כַּטּוֹב בְּעֵינַיִךְ". הוא מודה לשרה בטענתה המרכזית כי מדובר בשפחה וכי האדון רשאי לעשות בשפחה ככל העולה על דעתו. הסתלקותו של אברהם מן הזירה ככל הנראה כוונה כנגד שני עניינים. ראשית, אברהם מביע בכך את מורת רוחו מהדרך המשפטית שבה נקטה שרה, הוא אינו מוכן לערב משפחה ומשפט. אבל ייתכן שאברהם ניסה להפגין אדישות מוחלטת כלפי הגר כדי לרכך את עמדתה של שרה ולערער את תחושותיה. אימוץ נקודת המבט של שרה כלפי הגר היה אמור לפוגג את תחושת הביזוי ולגרום לשרה לחזור בה.
אולם שרה אינה נענית. נראה שכשלונה של שרה אכן נבע מעצם ההתבצרות והבריחה אל התביעה לדין צדק. מהמקום הזה אין חזרה. את הדין צריך למצות. אולי משום כך מובא במדרש כי שרה נענשה. אך לא על יחסה הקלוקל והנורא אל הגר. המדרש בוחר דווקא להדגיש את האפיק שבו מנהלת שרה את הדיון כיסוד חטאה. ואת הבחירה השגויה שלה במילים הקשות של מידת הדין כבוץ שהטביע אותה:
ראויה היתה שרה להגיע לשניו של אברהם,
ולפי שאמרה "ישפוט ה' ביני וביניך",
נתמעטו מחייה שלשים ושמונה שנה (פסיקתא זוטרתא, לך לך).
ולפי שאמרה "ישפוט ה' ביני וביניך",
נתמעטו מחייה שלשים ושמונה שנה (פסיקתא זוטרתא, לך לך).
עם זאת, צריך לזכור ששרה זכתה במלוא דרישותיה. היא קיבלה לידיה את הניהול המוחלט של הבית ונותרה להיות בכירת נשותיו של אברהם. גם אם העניין כולו קיצר את חייה, וגבה ממנה מחיר אישי שללא ספק אכל בה, בפועל היא לא ויתרה כמלוא הנימה וככל הנראה שצדקה בדין.
נוכח העיון בתבנית ההיסטורית הקדומה ביותר של מערכת היחסים שבין האימהות של ישמעאל ושל יצחק, אין מנוס מן התהייה וההרהור מה היה קורה וכיצד הייתה מתעצבת מערכת היחסים הזו אילו נקטה שרה בדרך הדיאלוגית ולא בדרך הדין.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Koren Edition 2022
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://www.sefaria.org/texts
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f