קריאה במקור

קראתי בכל לב · שופטים · פרק 3

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
עדים זוממים — המנגנון שקם על יוצרו
2
התורה מלמדת שאם העידו שני עדים על אדם מסוים שעבר עברה ולאחר מכן באו שני עדים אחרים וטענו שעדותם של הראשונים מופרכת מיסודה, שכן בזמן שעליו הם מעידים, העדים היו איתם במקום אחר — העדים הראשונים נקראים "עדים זוממין", ודינם מיתה: "אמרו להם היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני, הרי אלו [=הראשונים] זוממין ונהרגין על פיהם" (משנה, מכות פ"א מ"ד). עונשם של העדים שנמצאו זוממים הוא שהעונש שביקשו להשית על הנאשם יושת עליהם: "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו" (דברים י"ט, יט). עדותם של האחרונים הבהירה שהעדים הזוממים עשו ביניהם קנוניה שהייתה אמורה להפעיל את גלגלי מערכת המשפט ולהרוג את הנאשם (כמובן, ישנן אפשרויות קשות פחות, כמו ממון, קנס או מלקות).
3
דין עדים זוממים הוא דין מיוחד וחריג. הוא נוהג רק כאשר העדים השניים מפריכים את העדות מעיקרה ומוכיחים שעצם קיומה בלתי אפשרי. אבל, אין הדבר כך במקרה שבו תוכן העדות מופרך (נניח, שכלי הרצח הוא אקדח ולא סכין). במקרה כזה, העדים השניים נחשבים כמי שמכחישים את עדותם של הראשונים ולא כמי שמזימים אותם. על אלו יחול דין עדי שקר, הם אינם נחשבים 'זוממים', ואין מענישים אותם בעונש שאותו ביקשו להנחית על הנאשם.
4
על פי חז"ל דין עדים זוממים נוהג אך ורק אם עדיין לא בוצע גזר הדין בנאשם עצמו עקב עדותם המרשיעה, אם גזר הדין בוצע והנאשם נהרג — העדים הזוממים אינם נהרגים. הצדוקים חולקים על חז"ל. לדברי הצדוקים דווקא אם הנאשם כבר נהרג על פי בית דין בעקבות העדות, הורגים את העדים שנמצאו זוממים מדין "נפש תחת נפש" אך אם לא בוצע עדיין גזר הדין, אין הורגים אותם (משנה, מכות פ"א מ"ו). בין שתי הדעות הללו ניטשת מחלוקת בשאלה הבסיסית: על מה נענשים העדים הזוממים שהעידו שקר. האם הם נענשים על ניסיונם לפגוע באדם חף מפשע (חז"ל), או על הפגיעה הממשית באדם (צדוקים).
5
בין שתי השיטות ישנה גם הבחנה במישור התוצאה: כמות האנשים שיומתו בסיפור כזה. לדעתם של הצדוקים גם הזוממים וגם האדם החף מפשע ימותו, ואילו לשיטת חכמים העדים הזוממים ימותו רק אם לא הצליחו לבצע את זממם. על פניו, נראה שדעת חכמים נובעת מחמלה ומניסיון לשים קץ למלאכת החיסולים. ואילו הצדוקים מניחים כי היסוד הוא מידה כנגד מידה. אדם שתכנן להרוג את חבירו אך לא הצליח בכך, אין הצדקה להורגו. במבחן התוצאה הוא לא עשה דבר ואינו נושא באחריות פלילית. ואדרבה, התורה חייבה להרוג רוצח הגם שדין זה גורם לריבוי המוות בעולם.
6
הפער הזה מתעצם כמותית לאור העובדה שלפי שתי הדעות בתי הדין מתפקדים בתוך מסגרת נוקשה של כללים. כללים אלה מחייבים אותם לקבל עדות של שני עדים, ואחר כך לקבל את העדות המזימה את העדים הראשונים ולאחר מכן, אם באו עדים נוספים המזימים את העדים השניים, לקבל גם את עדותם של אלה, וכך עד אינסוף ממש "שאומרים לעולם עם האחרונים האמת עד שיוזמו" (רבנו חננאל, מכות ה ע"א).
7
לאור זאת, ניתן לזהות רובד נוסף של המחלוקת והיא שאלת מידת האחריות המוטלת על כתפי בית הדין. לשיטת הצדוקים תיתכן ענישה אינסופית עד שימוצה הדין עם כל האשמים, שהאחריות כולה עליהם. טעות בהריגת חף מפשע מתגלגלת על מי שגרם אותה, לשיטתם, בית הדין אינו "גרזן" בידי הרוצחים, בית הדין אינו אשם. אשמים מי שהשתמשו במערכת ברשעם. לעומתם, חכמים מטילים את כל כובד האחריות על כתפי בית הדין. לאחר הטעות הראשונה, ולאחר שמישהו כבר נתן את הדין בסיפור — עוצרים חכמים את ההליך. את האשמה בטעות הם אינם מגלגלים על איש. זו נותרת תלויה ומהדהדת מקירות בית הדין. הדיינים והכרעת בית הדין נחשבים כמי שגרמו מוות בשגגת דיון.
8
אכן, במקורות התנאיים ישנו מקום לטעות של בית דין ויש דיון בעונש המושת על זרועות בית הדין שביצעו ענישה מוטעית: "שליח בית דין שהיכה ברשות בית דין הרי זה גולה" (תוספתא, מכות פ"ב ה"ה). במקום אחר פוטרים שליח בית דין מדמי נזק אף שברור שמעיקר הדין הוא חייב לשלם, "מפני תיקון העולם" (תוספתא, גיטין פ"ג ה"ח): מפני שיש לתת חסינות לעוסקים בצורכי ציבור, אחרת איש לא יהיה מוכן לעשות את המלאכה.
9
התחושה שנוצרת בעקבות ההלכות הפורמליסטיות המלוות את דיני עדים זוממים, היא תחושה של גולם (מנגנון) הקם על יוצרו. אולי משום כך, במרכזם של שעשועים למדניים רבים מצויירת סוגיית העדים הזוממים כתמונת מפלצת בולענית, וזו מתוארת בשפה למדנית — פלפולית. למשל, בעל המנחת חינוך תיאר מקרה פרדוקסלי של שני אנשים שבאו להעיד שראו את הלבנה בחידושה בראש חודש ניסן, בעקבות זאת, באו שני ילדים שנולדו בראש חודש ניסן שלוש עשרה שנים קודם לכן ונהיו בני מצוות ובני עדות בזכות עדותם של הראשונים, והזימו את עדותם של הראשונים באומרם: "עימנו הייתם". אולם, ברגע שהם שומטים את בסיס העדות של הראשונים הם שומטים את מקור התוקף להיותם בני עדות (מנחת חינוך, מצווה ד, קידוש החודש). השופט משה זילברג מביא בשם בעל חידושי הרי"ם (האדמו"ר מגור) פלפול אחר בנושא, המבוסס אף הוא על דין עדים זוממים ועל ההלכה שעדות שלא ניתנת להזמה אינה תקפה. בעל חידושי הרי"ם טען שאם נחשב את המצב נמצא שכל עדות היא עדות שלא ניתנת להזמה. וזו הייתה הוכחתו: מאמינים לכת הראשונה מפני שיכולה לבוא כת שנייה ולהזים אותה. יאמינו לכת השנייה, כת המזימים, מפני שיכולה לבוא כת שלישית ולהזים אותה. יאמינו לשלישית, וכן הלאה. אבל בסוף, יאזלו כל העדים ואת הכת האחרונה לא תוכל להזים נמצא שהיא פסולה, ואם היא פסולה פסולה גם זו שלפניה מאותה הסיבה וכן הלאה (כך דרכו של תלמוד, עמ' 126). בפלפולים אלו חידדו האחרונים את עוצמת המנגנון והשתלטותו על הנושא. התמונה שצוירה בהם היא של כלי שיש לו דינמיקה פנימית, משל עצמו.
10
הרמב"ן, שקדם להם, נחלץ להגנת בית הדין וקבע שבית הדין לעולם אינו טועה. ואם הרג אדם שנראה לפי עדויות אחרונות שהיה חף מפשע, אין זאת אלא גזרה משמיים. ש"אילו היה צדיק, לא יעזבנו ה' בידם".
11
שלא יתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי, "כי המשפט לא־להים הוא", "ובקרב א־להים ישפוט". והנה כל זה מעלה גדולה בשופטי ישראל, וההבטחה שהקב"ה מסכים על ידם ועמהם בדבר המשפט. וזה טעם "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'" (פסוק יז), כי לפני ה' הם עומדים בבואם לפני הכהנים והשופטים, והוא ינחם בדרך אמת (רמב"ן, דברים י"ט, יט).
12
הרמב"ן מניח על השולחן את התודעה הדתית האמונית, שלפיה בית הדין אינו רק גורם אנושי הנדון על פי אמות מידה אנושיות. בית הדין הוא זרוע מזרועו של הקב"ה ונציג שלטונו בעולם הפועל מכוח כללי מערכת שהתווה הוא. ככזה, בית הדין לעולם אינו נע ללא הכרעה ומחשבה א־לוהיות. כשם שזרוע אדם אינה נעה אלא מכוח מחשבה.
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Koren Edition 2022
רישיון המהדורה
CC-BY-NC
ייחוס ומקור המהדורה
http://www.sefaria.org/texts
הערות המהדורה
שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 326 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: 244a68fa6839e592ef614282c5dfae2701f22231d6697ef75982b04e5cc0ef9f