אבי עזר · דברים · פרק 18 · פסוק 11

וכאשר ישען על חכמתו לבקש האמת ומה שיהיה חוץ מהשם הנה לבו חסר או הוא משובש וכו' עכ"ל. ראה אתה הקורא איך הפליג הרב בחכמתו הגדולה וצוה שלא לשען על החכמה בלתי אל ה' לבדו ידרושו דורשיו תמיד כי פשה הנגע זה בינינו מיום ברוא אלהים אדם על הארץ ופעם עשו כשפים והעמיקו בהם ופעם עשו מסכה בחכמה או בכשפים ופעם הלכו בסולם החקירה העיונית ומה שבשרו להם חכמתם האמינו וכל אשר לא חייבם חכמתם לא האמינו ועל ידי כך לא בטחו בישועת אלהים והלכו קדורנית גם נטמאו בטומאת מת באובות ובידעונים המהפך שכל זך וטהור לטמאה בהם ובדרכיהם ואחת אל אחת למצוא חשבון בשאול להוריד נפש המשכלת באר שחת. וזה שדבר הרב בצחות לשונו ואומר הנה לבו חסר כי אין להשען על שכלו להיות דיין ושופט בין טוב לרע. כי לפעמים יחלש השכל או ממקור חצבו חלש בטבע או נחלש ממעונתו ודירתו בגוף לא טהור כרוך אחר חומרו וזה לבו חסר כי הלב כינוי לשכל. גם דרך אחר שכתבתי שהשכל נטמא בעסקו בדברים טמאים באוב וידעוני ואז השכל מכריח להקים דברים אשר לא כן להחזיק בטומאתו כמו דיין אוהב נאמן לבעל דין ודבק מאח הלא יצדד לזכות אותו בדין כטעם פסילנא ליה לדינא כי חביב עלי כגופאי כן משפט השכל אם ידבק בטומאה ותועבה יבחר מצדד בשכלו לאהוב פשע ומצה. וזה שכתב הרב או הוא משובש והדברים עתיקים: