אבי עזר · ויקרא · פרק 10 · פסוק 2

וימותו לפני ה'. הנה רבים יתמהו אם כוונתם לשמים למה נענשו. אבל תדע כי עונש אדם לפי מדרגתו כטעם וסביביו נשערה מאד כי כאשר יגביר השכל על אדם כאשר ירבה השפע כן ירבה ענשו. לכן ירא יעקב על נפשו באמרו קטונתי מכל החסדים כי חשב היותו בקדושה עליונה ובמהרה ישגה בדבר קל מה שהוא חשב להיות רצוי לפני הבורא ואין. וכן ראינו באנשים אשר סביב מלך בשר ודם כמו שנענש שר האופים על דבר קל. לכן אל תתמה על החפץ אם מצינו פעם אחת במקרא עונש וחטא בעבור שאמר לא אשאל ולא אנסה את ה' ופעם אחרת מצינו עונש עבור שאמר תן לי אות ומופת. כי אדם אשר יחזיק מעוזו בשכל צריך לבחון בשכל בטרם שיעשה הדבר אם יהא הדבר רצוי או לאו. ואם שגה בו עונו ישא. ופעמים רוצה הקב"ה ליתן אות ופעמים רצונו להפוך. ואם השכל וקדושה יחדיו ידבקו לא ישגו לעשות דבר הפך רצון הבורא ואם ישגו ונעלם מהם אז פסלו אותם במחשבת חוץ מבלי הזריח על האיש ההוא ידיעה שלימה. הלא אין רחוק בעיניך אם תראה כלי מורה שעות ורגעים אשר עשה אומן חכם באופנים שונים ורתוקות משולבים יחדיו ויתדותם איש אל אחיו נדבקו למען יהיו יחדיו הולכים וסובבים להראות זמני היום אף בלילה לא ינוחו הלא תאמין מבלי אפשר שהאופנים יעמדו כל ימי אשר הכל מתוקן על נכון אולם אם ינתק ציר קטן בפנים אז יעמודו ולא יסבו בלכתן. כן דרכי איש אם נכונים בשכל וביראה ובקדושה יודעים לרצות הבורא ולא יעבטון אורחותם. אולם כי משקלות ומורה שעות ברוב ימים פנים קלקל ונתקו יסדותיה. באשר מבשר ודם הוצב דלתיה. לא כן השכל והשפעה לעולם לא ימושו כי ה' עשם ויכוננם בלתי אם האדם מעקל דרכו ולא ישמרם כראוי או אז יעלו חלודה ויבוש מקורם. כן הקרבים אל ה' נענשו אשר קלקלו שכלם הזך בדבר מה ועל כן לא הזריחו עליהם כדת וזה היה עונש בני אהרן וכן תמצא עונשים רבים בתורה על אופן זה לא אוכל לפורטם. וזה מדוקדק מאד בפסוק שאמר משה הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש מפני שנענשו על דבר קטן ושגגה תוכח שהמה גדולים מאד בעיני המקום כטעם סביביו נשערה. גם הפסוק גלה צדקתם באמרו לפני ה' כדברי הרב שכונתם היה לשמים. אתה הקורא הבט לדברים האלה כי בהמה תשמן חלקך. להבין כמה ענינים במקרא: