אבי עזר · שמות · פרק 3 · פסוק 11

ויאמר מי אנכי. הנה דברי הרב נכתבים בקיצור נמרץ. ובעל מקור חיים הרבה לפרש בו ולשנות הגירסא ואענה אף אני חלקי טופס דבר הרב דאין חילוק בין אני לאנכי לכינוי מדבר בעדו בלי זכר הפועל או הפעול כי המקום יכיר המדבר אם אני פועל או פעול ואם אתם פועלים או פעולים גם דעת הרב שאתה ואתם מגזרת אנת או אנא כדעת כמה מדקדקים כמה שכתב ואתם בהתבלע הנו"ן מגזרת אן הלכתם. ואחר חזר הרב לפרש אפשר דאנכי שלש אותיות שרשיות המה אנך ובאר בשתי כנוים כינוי המלה וכינוי היו"ד כמו שמצינו בכינוים לא הקפיד הכתוב לכתוב כינוי עם ריעה אחריו. כמו אין משקל לנחושתם כל הכלים (ירמיה נ"ב). כן לא הקפיד כינוי אנך עם כינוי יו"ד אצלה נמצא דברי הרב מפורשים היטב רק המדפיס טעה לכתוב נחושתיך תחת נחושתם. ואני ראיתי כי פירושו סובל דברי הרב יותר מכל אשר קדמוני המפורשים לפני אולם אחרי רואי דבר הרב אברבנאל בפרשת יתרו בפסוק הלא אני ה' ואנכי אהיה עם פיך ראיתי כי דברי הרב פשוטים וזה לשון אברבנאל. כי תמיד שם אנכי הנזכר מורה הוראה מיוחדת על מציאותו המחויב. ואין כן מלת אני. כי מלת אנכי מורה על עצמות הדבר. כמו אנכי מגן לך. אנכי אלהי אברהם אביך אנכי ה' אלהיך. ויהיה זה גם כן מענין משקולת הגדול להנדאי שהוא עיקר המעמיד והבנין כטעם ובידו אנך. כן אנכי הוא עצמות המדבר והמעמיד. ואף בו יתברך שהוא ראש וראשון הבונה שמים מעליותו. כמו שכתוב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה עכ"ל אברבנאל נמצא דברי הרב פשוטים אנכי מגזרת אנך על דרך נחושתיך. כמו שפירשו המפרשים שעצמות הדבר נקרא נחושתים כמו וחרה נחושתיך. וזה שכתב הרב בעבור שאמר והוציא השיב מי אנכי המורה על עצמות המעמיד והמחזיק והקטין עצמו. ודברי הרב נכונים לפי הדקדוק ולפי הענין: