אבי עזר · בראשית · פרק 35 · פסוק 20

קבורתה. וקבורה שוים. הנה המפרשים האריכו למעניתם לפרש דברי הרב ונלאתי להביאם. ואני אגלה לך דעתי. דגירסא הנכונה קבורתה וקברה בחירק שוים. והוי"ו אך למותר. שגו בה המדפיסים. ומן קבר נאמר קברי אשר כריתי לי. וינח את נבלתו בקברו. וכן נאמר קברה. ומן וגם קבורה לא היתה לו. נאמר וקברתני בקבורתם. וכן קבורתה. כמו מן גבורה בגבורתם. ודע כי קבורתה וקברה הכל מורים על הוראה אחת ואין שינוי ביניהם. אבל הגירסא שלפנינו אין לה שחר. כי לא תוכל לומר מן קבר בוי"ו נקודת קבורה. ואף כי מצינו בשדה הקבורה (ד"ה ב' נ"ו). אולם שם הוא שם המקרה. שדה שמוכנת לקבורה. או שם תואר. הלא אנחנו הורגלנו לומר בית חיים. או בית עולם. האמר יאמר ויצב מצבה על עלמה או על חיה כן לא נאוה בחוק הלשון לומר קבורה. והנכון כמו שכתבתי. כי לא הפריד בעל הלשון בין פילגשו פילגשהו. אבותם אבותיהם משפחותם משפחותיהם. וכן בפעלים אפאם או אפאיהם. כן שוה הוראת קברה וקבורתה. הכל הולך אל מקום אחד. כי זה כל אדם: