אור החיים על בראשית · פרק 41 · פסוק 50

וּלְיוֹסֵף יֻלַּד וְגוֹ׳. קֶשֶׁר הַכָּתוּב עִם שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ, לוֹמַר הַשָּׂגַת הַטּוֹב שֶׁל יוֹסֵף בְּשֶׁבַע שְׁנֵי שָׂבָע, כִּי מִלְּבַד כִּי צָבַר בָּר הַרְבֵּה וְהִצְלִיחַ, גַּם כִּי נִזְכַּר לְטוֹבָה בַּבָּנִים, וּקְרִיאַת שֵׁם בָּנָיו כֵּן יַגִּיד כִּי הוּא שְׂבַע רָצוֹן כִּי נִשָּׁהוּ ה׳ כָּל עֲמָלוֹ וְהִפְרָהוּ ה׳, וּפְרִיָּה זוֹ כּוֹלֶלֶת בָּנִים וְעֹשֶׁר וְכָבוֹד:

בְּטֶרֶם תָּבֹא שְׁנַת וְגוֹ׳. בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית (תענית יא.) דָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִכָּאן שֶׁאָסוּר לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּשְׁנֵי רָעָב. וּבְהֶכְרֵחַ לוֹמַר שֶׁדְּרָשָׁתָם הִיא בְּאִם אֵינוֹ עִנְיָן לְיוֹסֵף, שֶׁהֲרֵי הוּא עֲדַיִן לֹא קִיֵּם פִּרְיָה וְרִבְיָּה, וְאָמְרוּ שָׁם בַּשַּׁ״ס בְּפֵרוּשׁ שֶׁחֲשׂוּכֵי בָנִים מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן בִּשְׁנֵי רָעָב, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁהָיוּ לְיוֹסֵף בָּנִים קֹדֶם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, וּכְפִי הַדִּין אֲפִלּוּ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב הָיָה לוֹ לְשַׁמֵּשׁ, אֶלָּא שֶׁהַכָּתוּב נִדְרָשׁ בְּאִם אֵינוֹ עִנְיָן.

וּמֵעַתָּה לֹא קָשֶׁה מַה שֶׁהִקְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת שָׁם מִיּוֹכֶבֶד שֶׁנּוֹלְדָה בֵּין הַחוֹמוֹת, שֶׁשִּׁמֵּשׁ לֵוִי בִּשְׁנֵי רָעָב, כִּי כְּשֶׁיָּרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה הָיְתָה שָׁנָה שְׁנִיָּה לִשְׁנֵי רָעָב, וְנִדְחֲקוּ לוֹמַר שֶׁמִּדַּת חֲסִידוּת שָׁנוּ וְלֵוִי לֹא הָיָה חָסִיד בְּדָבָר זֶה. וְאֵין נִרְאִין דִּבְרֵיהֶם, לֹא בְּמַה שֶׁאָמְרוּ מִדַּת חֲסִידוּת, כִּי מִכָּתוּב דָּרְשׁוּ לָהּ, וְלֹא בְּמַה שֶׁיָּצָא מִדִּבְרֵיהֶם כִּי לֵוִי לֹא הָיָה חָסִיד. הֵעִידָה עָלָיו הַתּוֹרָה (דברים לג:ח) ״לְאִישׁ חֲסִידֶךָ״ כִּי הוּא הָיָה חָסִיד שֶׁבַּשְּׁבָטִים, וַהֲגַם שֶׁעַל זַרְעוֹ הוּא אוֹמֵר, הָעֲנָפִים יַגִּידוּ עַל הַשֹּׁרֶשׁ. וְקֻשְׁיַת הַתּוֹסָפוֹת אֵינוֹ קֻשְׁיָא, כִּי דְּרָשַׁת חֲכָמִים הִיא בְּאִם אֵינוֹ עִנְיָן, וְלֵוִי לְצַד שֶׁהָיָה חָסֵר נְקֵבָה לֹא נִמְנַע מִלְּשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ כַּהֲלָכָה (יבמות סא:, אבן העזר סימן א).

וְעוֹד לֹא אָמְרוּ אִסּוּר דָּבָר זֶה אֶלָּא לְצַד צַעַר יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְצַד צַעַר הָאֻמּוֹת כִּי יִרְעָבוּ, כִּי לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין. וְאָז לֵוִי אֵין חִיּוּב לִמְנֹעַ עַצְמוֹ לְצַד צָרַת הָאֻמּוֹת, כִּי יַעֲקֹב הָיְתָה לוֹ תְּבוּאָה כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית י.) וְלֹא הָיָה שׁוֹלֵחַ בָּנָיו לִשְׁבֹּר בָּר אֶלָּא לְצַד מַרְאִית הָעַיִן, דִּכְתִיב (בראשית מב:א) ״לָמָּה תִּתְרָאוּ״. וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ (בראשית רבה צא) שֶׁשָּׁלְמוּ שְׂעָרֵי מִכַּדָּא, זֶה הָיָה אַחַר שָׁנָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל שָׁנָה רִאשׁוֹנָה וַדַּאי שֶׁהָיָה לָהֶם תְּבוּאָה, וְלָזֶה הָיָה מֻתָּר לוֹ לְשַׁמֵּשׁ. וּבִשְׁבִיל יוֹסֵף אֵין לָהֶם לִמְנֹעַ עַצְמָן בִּשְׁבִיל חֲשַׁשׁ רָעָב יָחִיד. וְיוֹסֵף אִם לֹא הָיָה טַעַם שֶׁהָיָה חֲשׂוּךְ בָּנִים, אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה נִמְנָע לְצַד חֲשַׁשׁ אָבִיו וְאֶחָיו כִּי יִרְעָבוּ וְהֵם רַבִּים.