אור החיים על בראשית · פרק 37 · פסוק 14

לֶךְ נָא רְאֵה וְגוֹ׳. עַתָּה הוּא מְפָרֵשׁ שְׁלִיחוּת הַמִּצְוָה שֶׁעוֹשֶׂה, וְאָמַר וַהֲשִׁיבֵנִי דָּבָר – עֲשָׂאוֹ שָׁלִיחַ לְהַחְזִיר לוֹ תְּשׁוּבָה, שֶׁבָּזֶה אֲפִלּוּ לְמַאן דְּאָמַר (פסחים ח:) שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָם נִזּוֹקִים דַּוְקָא בַּהֲלִיכָתָן אֲבָל לֹא בַּחֲזָרָתָן, בִּמְצִיאוּת זֶה עֲשָׂאוֹ שָׁלִיחַ גַּם בַּחֲזָרָתוֹ, וּמֵעַתָּה הֲרֵי הוּא בָּטוּחַ שֶׁיָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם אֵצֶל אָבִיו.

וַהֲגַם שֶׁהָיוּ אֶחָיו שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ וּשְׁכִיחַ הֶזֵּיקָא, סוֹבֵר יַעֲקֹב כְּדַעַת רַבָּנָן שֶׁחוֹלְקִים עִם פְּלִימוֹ בִּפְסָחִים (דף ח׳) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: תַּנְיָא, חוֹר שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לְאַרְמָאי בּוֹדֵק עַד מָקוֹם שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת, פְּלִימוֹ אוֹמֵר, כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ בּוֹדֵק מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה, וּפָרִיךְ, וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָם נִיזּוֹקִים, וּמְשַׁנֵּי הֵיכִי דִּשְׁכִיחַ הֶזֵּיקָא שַׁאנִי וְכוּ׳ עַד כָּאן. וַחֲכָמִים שֶׁחוֹלְקִים עִם פְּלִימוֹ סוֹבְרִים שֶׁיֵּשׁ לְחַלֵּק בֵּין מְצִיאוּת שֶׁלְּפָנֵינוּ לִמְצִיאוּת שְׁמוּאֵל, כִּי שָׁם שְׁכִיחַ וַדַּאי הֶזֵּיקָא כִּי יִשְׁמַע שָׁאוּל שֶׁמּוֹשֵׁחַ אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ בִּמְקוֹמוֹ, וְאֵין לְךָ שְׁכִיחַ הֶזֵּיקָא כָּזוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא הַגּוֹי יַעֲלִיל עָלָיו אֵינוֹ קָרוּי שְׁכִיחַ הֶזֵּיקָא. וּמִמֶּנָּה נִשְׁמַע לְמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ שֶׁאֶחָיו לֹא הָיוּ וַדַּאי שְׁכִיחַ הֶזֵּיקָא, כִּי לֹא יַעֲלֶה עַל דַּעַת יַעֲקֹב שֶׁכָּל כָּךְ יִשְׂנְאוּהוּ בְּגֶדֶר שֶׁלֹּא יַצִּיל מִיָּדָם שְׁלִיחוּת מִצְוָה. וְגַם הַהוּא דְּסוּלָּם רָעוּעַ שֶׁאָמְרוּ בְּקִדּוּשִׁין (דף לט:) שְׁכִיחַ הֶזֵּיקָא הוּא יוֹתֵר מִבְּדִיקַת חוֹר שֶׁבֵּין יְהוּדִי לְגוֹי וּמִמְּצִיאוּת הָאַחִים שֶׁאֵינָם חֲשׁוּדִים כָּל כָּךְ לְהָרַע לַאֲחִיהֶם. וְאוּלַי גַּם לִסְבָרַת פְּלִימוֹ יֵשׁ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב שְׁכִיחַ הֶזֵּיקָא בִּמְצִיאוּת זֶה שֶׁל בְּנֵי יַעֲקֹב, וּשְׁלִיחוּת מִצְוָה מַצֶּלֶת מִן הַנֶּזֶק.

וְאִם תֹּאמַר, אִם כֵּן לָמָּה הָיָה מַה שֶׁהָיָה לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף? יֵשׁ לוֹמַר שֶׁנֶּזֶק שֶׁתַּכְלִיתוֹ הֲטָבָה וּמַעֲלָה גְּדוֹלָה אֵינוֹ חָשׁוּב נֶזֶק.

וְעוֹד טַעַם יֵשׁ בַּדָּבָר, וְהוּא כִּי יַעֲקֹב עָלָיו הַשָּׁלוֹם דִּקְדֵּק בִּדְבָרָיו בַּשְּׁלִיחוּת הֲלֹא אַחֶיךָ רוֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם. הֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ כִּי שְׁלִיחוּתוֹ הוּא לִשְׁכֶם, וּכְשֶׁהָלַךְ יוֹסֵף וְלֹא מְצָאָם בִּשְׁכֶם וְהָלַךְ לְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם בְּמָקוֹם אַחֵר, הֲרֵי הוּא שְׁלִיחַ עַצְמוֹ, כִּי אָבִיו לֹא שְׁלָחוֹ לָלֶכֶת לְמָקוֹם אַחֵר וְאֵין כָּאן שְׁלִיחוּת מִצְוָה, אֲשֶׁר עַל כֵּן הָיָה מַה שֶׁהָיָה. וְיַעֲקֹב נִתְכַּוֵּן בְּמַה שֶׁיִּחֵד לוֹ הַמָּקוֹם שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ כִּי לְמָקוֹם אַחֵר יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן כַּאֲשֶׁר קָרָהוּ, וּבְדֶרֶךְ שְׁכֶם לֹא תִּמְצָאֵהוּ רָעָה. וְיוֹסֵף עָלָיו הַשָּׁלוֹם חָשַׁב כִּי מַה שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו שְׁכֶם, הָיָה מוֹרֶה מָקוֹם לוֹ וְאֵין הַדְּבָרִים בְּדִיּוּק, וְהַשֵּׁם גִּלְגֵּל גִּלְגּוּלִים לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת.

וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. מָקוֹם אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ אָבִיו שָׁמָּה, וְלֹא מְצָאָם, וְהָיָה מְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם. וְלֹא הֻצְרַךְ לוֹמַר הַדָּבָר, כִּי הַדָּבָר מוּבָן מֵאָמְרוֹ ״וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה״ אַחַר שֶׁבָּא שְׁכֶמָה.