אור החיים על בראשית · פרק 37 · פסוק 20

וְעַתָּה לְכוּ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ לְכוּ, שֶׁקוֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ הוּא אֶצְלָם הֵם יֵלְכוּ לִקְרָאתוֹ, וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר וְעַתָּה בְּאוֹתוֹ עֵת עַצְמוֹ לְכוּ. וְטַעְמָם לְצַד הַזְּרִיזוּת וְהַמְּהִירוּת אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ לִסְבּוֹל עַד שֶׁיַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁלֹּא עִכְּבוּ בְּהַגִּיעוֹ אֶצְלָם אֶלָּא תֵּכֶף וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר בָּא עָשׂוּ מַה שֶׁעָשׂוּ, וְאָמְרָם וְנַהַרְגֵהוּ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא כו:) עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁהָרְגוּ אָדָם אֶחָד אִם כֻּלָּם יַחַד פְּטוּרִים. לָזֶה נִתְחַכְּמוּ וְאָמְרוּ וְנַהַרְגֵהוּ יַחַד, שֶׁבָּזֶה יִהְיוּ פְּטוּרִים מִדִּינֵי אָדָם:

וְאָמְרוֹ וְנַשְׁלִיכֵהוּ וְגוֹ׳ וְאָמַרְנוּ – פֵּרוּשׁ, שֶׁכְּשֶׁנַּשְׁלִיכֵהוּ בַּבּוֹרוֹת, מִן הַסְּתָם חוּלְדָּה וּבַרְדְּלָס הַמְּצוּיִים בַּבּוֹרוֹת יֹאכְלוּהוּ, וּבָזֶה נוּכַל לוֹמַר ״חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ״, לֹא שֶׁיֹּאמְרוּ ״חַיָּה רָעָה הֲרָגָתְהוּ״, וּבָזֶה אֵין מוֹצִיאִין מִפִּיהֶם דְּבַר שֶׁקֶר.

וְאִם תֹּאמַר: עַל מִי סָמְכוּ שִׁבְטֵי יָהּ לַהֲרֹג אֶת הַנֶּפֶשׁ, וּמַה גַּם נֶפֶשׁ צַדִּיק אֲחִיהֶם? וַהֲגַם שֶׁיָּעֲצוּ לַהֲרֹג אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינָם חַיָּבִין כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, אַף עַל פִּי כֵן אֵינָן פְּטוּרִים מִדִּינֵי שָׁמַיִם, וַה׳ יָבוֹא בְּמִשְׁפָּט.

אוּלַי שֶׁהָאַחִים דָּנוּ בּוֹ דִּין עֵד זוֹמֵם, כִּי מָצִינוּ שֶׁהוּא הֵבִיא דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם וְאָמַר דְּבָרִים שֶׁיִּתְחַיְּבוּ מִיתָה עַל עֵדוּתוֹ. הַהוּא אָמַר שֶׁאָכְלוּ אֵבֶר מִן הַחַי, הַהוּא אָמַר שֶׁהֵם בַּעֲלֵי עֲרָיוֹת, וְעַל כָּל אַחַת מֵהֶם בְּנֵי נֹחַ מִתְחַיְּבִים מִיתָה, וּבֶן נֹחַ נֶהֱרָג עַל פִּי עֵד אֶחָד בְּלֹא עֵדִים וּבְלֹא הַתְרָאָה וְעַל עֵדוּת הַקְּרוֹבִים גַּם כֵּן (רמב״ם הלכות מלכים פרק ט). אֲשֶׁר עַל כֵּן דָּנוּ בּוֹ מִשְׁפַּט עֵד זוֹמֵם וּפְטוּרִים הֵם מִדִּינֵי שָׁמַיִם. אֶלָּא דִּלְצַד דִּינֵי אָדָם אֵינָם פְּטוּרִים כִּי אֵין לָהֶם הֲזָמָה, לָזֶה נִתְחַכְּמוּ לַהֲמִיתוֹ כֻּלָּן יַחַד שֶׁבָּזֶה אֵין חִיּוּב לְכֻלָּן כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, אֲבָל לְדִין הַשָּׁמַיִם הֵם פְּטוּרִים מִטַּעַם שֶׁיָּדְעוּ נֶאֱמָנָה כִּי הוּא בִּקֵּשׁ לְהָרְגָם. וְכָל זֶה הוּא סִבַּת הַסִּבּוֹת לַעֲשׂוֹת ה׳ אֲשֶׁר זָמַם. וְאוּלַי שֶׁרָמְזוּ בְּדִבְרֵיהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה לְבַסּוֹף וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה, וְהוּא אָמְרוֹ וְעַתָּה, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פרק כא) וְאֵין וְעַתָּה אֶלָּא תְּשׁוּבָה, וְזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ.

וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ וְגוֹ׳. נִתְכַּוְּנוּ לְהוֹכִיחַ כִּי דִּבֵּר שֶׁקֶר בַּחֲלוֹמוֹתָיו, אוֹ לְצַד כִּי רַעְיוֹנָיו עַל מִשְׁכָּבוֹ סְלִיקוּ, וְהָרְאָיָה כְּשֶׁיַּהַרְגוּהוּ זֶה לְךָ הָאוֹת כִּי הָיָה בּוֹדֶה מִלִּבּוֹ אוֹ רַעְיוֹנָיו וְכוּ׳: