ואם בשנאה יהדפנו. ששמעון לא היה חייב הריגה, שאין בידו עון חמור שראוי לשנוא אותו עליו ולזה לא נזדמן למכה לא חרב ולא אבן ולא עץ, ואפילו שום דבר להשליך עליו לא נזדמן לו,, שהרי הוא אומר או השליך עליו בצדיה, לא אמר או השליך עליו כל כלי כמו שאמר אח"כ ואם בפתע בלא איבה וגו', א"כ מות יומת המכה, שאילו לא היה חייב מיתה לא נזדמן לו, א"כ זה ימות ב' מיתות, אחת ע"י ב"ד שימיתוהו כשהתרו בו וקבל ההתראה, שאין ממיתין אלא אם כן מתרין, והואיל וקיבל ההתראה יודע בעצמו שהוא חייב, ואחת גואל הדם הוא ימית את הרוצח בפגעו בו, וגואל הדם אינו חייב מיתה כמ"ש. ואם בכלי ברזל או אבן או עץ, לפי ששם קדמו עבירה שהיה חייב עליה מיתה, וכאן היה עון קל ונהרג כדי לחייב ההורג, ומיד חיתה מכתו:
קריאה במקור
שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 35 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1883
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020133570205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: eff3a4f64c03482c98adbcc49e5a34035a449646c00367ab4fc78277bc622e19