שפתי כהן על התורה · דברים · פרק 34 · פסוק 6

ויקבור אותו בג"י, בגימ' באחד שנדבקה נשמתו באחד, כמו שה' אחד כן משה אחד, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אחד באחד נגשו, משה במספר קטן ע"ה גימ' אחד. ובזוהר טמיר מכל טמירין דעלמא ודינא לא שלטא עליה זכאה חולקיה ע"כ. ומ"ש ודינא לא שלטא עליה הוא לפי שאין הדין שולט על האדם אלא בעודו גוף שנאמר קץ כל בשר, ואומר אך בשרו עליו יכאב, ומשה חומרו נזדכך שנאמר של נעליך מעל רגליך, שפשט החומר ונשאר רוחני. ולזה לא ידע איש את קבורתו, מפני שהקבר הוא לגוף החומרי, ועם זה אין אנו צריכין לתשובה שהשיב ר' יהושע ששאלו מין ואמר לו אלהיכם שקבר את משה היכן טבל שנאמר בו כונס כנד מי הים, אמר לו באש טבל שנאמר כי באש ה' יבא, ואומר כי באש ה' נשפט, שפט לא נאמר אלא נשפט. זה היה לשכך אזנו אבל לפי האמת לא שייך בו ח"ו שום טומאה, כי הטומאה היא מצד החומרי, מה שלא היה כן במשה, לזה לא ידע איש, בעודו איש מורכב מחומרו, אלא אמר בגי באתב"ש שמר, שהוא שמור וגנוז בארץ מואב, ברצון האב אביו שבשמים, כמו שארז"ל על פסוק אל תצר את מואב, א"ל הקב"ה למחר אתה ניתן בארצם ואתה עושה עמהם מלחמה, א"כ כן רצה האב כדי שלא יתיאשו מתי חוצה לארץ מן התחיה, שיאמרו הנביא אמר יחיו מתיך מתי א"י הם מתים על ידי הקב"ה שאמר מתיך ואמר בהם יחיו, אבל מתי חוצה לארץ שאינם מתי הקב"ה אלא ע"י מלאך המות אינם חיים, לזה מת משה בחו"ל לנחם לבן ולומר שכמו שמשה עתיד להחיות כן מתי חוצה לארץ הוא מביאם, שנאמר ויתא ראשי עם: