שפתי כהן על התורה · דברים · פרק 1 · פסוק 31

ובזוהר תצוה (קפ"ג:) ז"ל, אמר ובמדבר אשר ראית, האי קרא הכי הוה ליה למכתב ובמדבר הזה אשר נשאך מהו ראית, אלא קב"ה דבר לון לישראל במדברא מדברא תקיפא כמה דכתיב נחש שרף ועקרב ומדברא דאיהו תקיף משאר מדברין דעלמא מ"ט בגין דההוא שעתא דנפקו ישראל ממצרים ואשתלימו לשתין רבבן אתתקף מלכותא קדישא ואסתליק על כולא וכדין אתכפיא מלכו חייבא וסיהרא אתנהירת ואפיק לון קב"ה למהך במדברא תקיפא מדברא דאיהו אתר ושולטנו דנחש מלכו חייבא דאיהו דיליה ממש בגין לתברא תוקפיה וחיליה ולכתתא ליה ולאכפיא רישיה דלא ישלוט ואלמלא דחבו ישראל בעא קב"ה לאעברא ליה מעלמא ועל דא אעבר לון באחסנתיה ועדביה וחולקיה ממש, כיון דחבו בכמה זינין בכמה זימנין נשך לון חויא כדין אתקיים הוא ישופך ראש וגו', ישראל מחו רישיה בקדמיתא ולא ידעי לאסתמרא מיניה ולבתר מחא איהו בבתריתא ונפלו כלהו במדברא ואתקיים. ואתה תשופנו עקב. וארבעין שנין לקו מיניה לקבל מלקו דבי דינא, ועל דא כתיב אשר ראית בעינייהו הוו חמאן לההוא מארי דמדברא אזיל כפית קמייהו ונטלי אחסנתיה ועדביה ע"כ. אם כן בדבר הזה אחר שראיתם כל זה ואומרים בשנאת ה' אותנו הוציאנו אינכם מאמינים וגו' בדבר הזה, אבל לא כמו שאמרתם אחינו המסו, כי הבאת הפרי הוא שהמיס, ועוד יש שני עדים אחרים מלבד אלו השנים אשר ראיתם, שהוא מה שנלחם לכם במצרים ובמדבר אשר ראית יש גם כן שנים אחרים גם כן שאתם רואים בעיניכם בכל יום ההולך לפניכם בדרך באש לילה ובענן יומם, אם כן אחר כל זה ראויים אתם ליענש, לזה וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע אם יראו, היכן נשבע, פרשת שלח לך אמר כי כל האנשים הרואים את כבודי וכו' אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה, לזה אמר וישבע לאמר, לומר שהאמירה של הקב"ה היא שבועה, לזה לא התפללתי עליכם אחר שיש שבועה ולא די זה אלא גם בי התאנף ה' בגללכם, אמר כן התנצלות לפי שלא התפלל עליהם, כי מאחר שאמר גם אתה לא תבא שם התפיס אותי גם כן בשבועה שאמר נהי כי כן הדין אם נשבע מ"ש על דבר אחד ואאמרלל דבר אחר וגם זה הרי שניהם נאסרו ולא די זה אלא שאמר יהושע הוא יבא שמה והוא ינחיל שהושם במקומי, אם כן לא נשאר לי מקום להתפלל עליכם: