שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 25 · פסוק 1

וישב ישראל בשטים וגו' במדרש כל מקום שנאמר וישב הוא לשון צער, וישב יעקב. לעבד נמכר יוסף, וישב ישראל בארץ מצרים, מה כתיב אחריו ויקרבו ימי ישראל למות, וישב יהודה וישראל לבטח, מה כתיב אחריו ויקם ה' שטן וגו'. אף כאן וישב ישראל מה כתיב אחריו ויחל העם. לפי שהצדיקים אין להם ישוב בעוה"ז, וישראל כשמצאו עצמן מטולטלים ונוסעים ממקום למקום רצו לנוח כאן, אבל עשו שטות בזה, כי היו חושבין עצמן שהילוכן במדבר הוא על ידי צער, כמו הולכי מדברות, עד שמבקשים מקום לנוח, ובאמת היו במדבר כאילו יושבין בבתיהם והמן היה יורד על פתחיהם מקופל ומונח בקופסא כדי שלא להטריחם בלקיטתו, וכן הבאר, וכה"א המוליכך מ' שנה במדבר לא חסרת דבר, א"כ שטות עשו. עוד במדרש, מעין של שטים היה מגדל נואפים, ויש מעין מגדל גבורים, ויש מגדל חלשים, ויש מגדל נאים, ויש מגדל כעורים, ומעין של שטים של זנות היה, והיה משקה לסדום, ולכך כתיב איה האנשים אשר באו אליך הלילה, ולפי שנתקלקל אותו מעין עתיד הקב"ה ליבשו ולחדשו, שנאמר ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים, ע"כ. א"כ הם ישבו שם להתיש כחו שלא יתגרה בהם, אבל העם שהם ערב רב שהיו שטופי זמה מצא מין את מינו וניעור, וטעו אחר הזנות, לזה ויחל העם. ואמר ויחל לומר שההתחלה מהם היתה, כי אע"פ שבנות מואב הן התחילו, לא היתה כוונתם לזנות אלא להטעות את ישראל, ועוד שהאשה קראוה רז"ל קרקע עולם, כמו שארז"ל על אסתר, אם כן עיקר הזנות הוא מן הזכר, וכה"א מות יומת הנואף קודם, והנואפת אח"כ. לזה אמר ויחל לומר שהתחלת הזנות מהם היתה: