שפתי כהן על התורה · דברים · פרק 30 · פסוק 15

ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. אמר כן לפי שאמר בפרשת תבא י"ב ארורים וכולם נאמרו בלשון ברכה, וקראם חיים לפי שבעשייתן קונה עוה"ב שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ואחר כך אמר והיה אם שמע תשמע וכו' והזכיר י"ז ברכות בגימ' טו"ב, זהו ואת הטוב, ואלו הן, ברוך אתה בעיר. וברוך אתה בשדה. ברוך פרי בטנך. ופרי אדמתך. ופרי בהמתך. וברוך טנאך, ומשארתך. ברוך אתה בבואך, וברוך אתה בצאתך. יתן ה' את אויביך יצו ה' אתך את הברכה, וברכך בארץ. יקימך. וראו כל עמי. והותירך ה'. יפתח ה' לך. ונתנך ה' לראש. זהו ואת הטוב. ואת המות הם הארורים שהמות בעשייתן, כמו שארז"ל ארור בו אלה בו שבועה בו חרם בו נדוי, ויש לכל אחד ואחד ראיה. ואת הרע הם הקללות, וקראם רע, לפי שמאחר שמקבלים אותם הם חסידים, כמו שארז"ל על פסוק בשר חסידיך, אבל בשעת המכה היא רע. ומה שאמר את החיים ואת הטוב ולא אמר את החיים ואת המות שהוא נגדו, וכן את הטיב ואת הרע, כמו שאמר אחר כך החיים והמות נתתי לפניך. אלא הכוונה היא לומר על החיים האמיתיים של עוה"ב, לזה אמר החיים והטוב שהן חיים טובים שאין אחריהם טובה, לזה אמר בה' הידיעה את החיים ואת הטוב, וכן את המות ואת הרע, שאין אחריה רעה יותר ממנה, כי לזה אמר את המות המות האמיתי אינו על מיתת העוה"ז, כי זה המות הכל מתאוים אליו ואין אדם מת עד שישאל המיתה בפיו, וכבר כתבנו הטעם כדי שלא יתבזה אדם הראשון לומר שהוא הביא מיתה לעולם, ואפילו האבות שאלו המיתה, אברהם אמר ואנכי הולך ערירי, יצחק אמר לא ידעתי יום מותי, יעקב אמר אמותה הפעם, משה אמר כי ידעתי כי אחרי מותי, דוד אמר אנכי הולך בדרך כל הארץ, א"כ המות שאמר כאן הוא על מיתת העוה"ב שהיא הרע, כמו שכתוב בספר החסידים, מעשה בחסיד אחד שהשביע חבירו בשעת מיתתו שאחר המיתה יבא לו ויספר לו צער המיתה ומה ענין אותו עולם, בא אליו בחלום ואמר לו כל יסורין של עוה"ז הם כלא בערך צער המיתה, וצער המיתה הוא כלא בערך צערה של גיהנם, ועל זה אמר את המות ואת הרע, הוא הרע שאחר המות, שגיהנם נקראת רע שנאמר וגם רשע ליום רע, ולפי שאין הקב"ה חפץ במיתתן של רשעים כי אם בחיותן, לזה משה מזהיר לישראל ראה נתתי לפניך וגו'. ואמר בלשון יחיד לומר שיחשוב כל אדם כאילו הוא יחידי בעולם ולא נברא אלא בשבילו, לזה לא יהא סיבה לאבד מה שנברא בעשרה מאמרות ובז' ימים, כמו שארז"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים וכו', והאדם הוא עולם קטן. וטרח הקב"ה מ' יום ביצירתו, ולזה משה מזהיר ראה נתתי את החיים שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים, ואמר באפיו לומר שהנשמה על כרחה הכריחוה לשכון בגוף, ואת הטוב שנאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, לא שיהיה המות רע וכליון חרוץ, וזהו אומרו אחר זה אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה', וחיית ורבית, כלומר כל מה שאני מצוך הוא כדי שתחיה חיי עוה"ב, וזהו וברכך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה והרב רבינו בחיי ז"ל האריך בזה ע"ש: