לא תהיה אחרי רבים לרעות. לרעת כתיב, יש אומרים שאם רבים נתועדו לעשות עבירה לא תהיה עמהם כי העבירה שנעשית ברבים עונשה גדול. ואולי אם לא נתלוית עמהם היו נמנעים מלעשותה ונמצא שהחטאת את הרבים שאין לו תשובה, ולזה אמר לרעות לאחרים. ולא תענה על ריב, לא תאמר אני אומר להם שיטו מן הדרך שהם בה, כי לא ישמעו לקולך, כי אתה יחיד והם רבים ונמצא שאתה מכשילם יותר שיעשו במזיד, אבל אם תרצה להטותם מן הדרך תקבץ עמך רבים, ובזה כשיראו שרבים באים עמך כנגדם יטו, כי יפחדו שלא יעידו עליהם ויחייבום הריגה, זהו אחרי רבים להטות, וכל זה כשהיא לרעת כתיב, כלומר שאינה מן העבירות החמורות אלא שהיא רע לעשותה, אבל אם היא מן העבירות החמורות או אם עושים עבירות רבות שאפילו שאינם חמורות, חייב להוכיחם ולמסור נפשו עליהם, זהו אחרי רבים להטות, שיעשה כל יכלתו להטותם:
קריאה במקור
שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 23 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
עוד לא תהיה אחרי רבים לרעות. שמזהיר לאדם שלא ילך אחר תאוותיו אחר תאוות הגופניות תאוות העה"ז שהם תאוות היצר, זהו לא תהיה אחרי רבים לרעות, הם רמ"ח איברים וד' יסודות גימ' רבי"ם שהן חומריים ומתאוים לחומר, לפי שהן רוכבים על החמור, ר"ל שהן מורכבים מחומר זהו לרעת לשכל, ולא תענה על רב שהוא יצה"ר שהוא רב על כולם לא תעננו בשום מענה כי יבוז לשכל מליך וינחך אחרי רבים. להטת כתיב תזכיר להם החרב המתהפכת על הרשעים שהטו חומרם אחר התאוות:
עוד לא תהיה אחרי רבים לרעות. אז"ל בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו, אמר מוליכין בלשון רבים הם ב' מלאכים שהולכים עם האדם אחד טוב שכותב מעשים טובים ואחד כותב העבירות ומעשים רעים, ואם אדם עושה מצוה כותב מלאך טוב וחותם עמו מלאך רע בעל כרחו על פי שנים עדים, ואם ח"ו בעבירות גם כן. אמר אתה לא תהיה אחרי רבים לרעות, שאם עשה כמה עבירות ולבסוף חזר בו ועשה תשובה לא יאמר מלאך רע זה עשה כמה עבירות והתשובה היא אחת כיצד תכריע אחת לכמה עבירות, לזה אמר לא תהיה אחרי רבים לרעות, כי לא תזכרנה ביום שובו מרשעו. ולא תענה על ריב, קרי על רב, לומר מלאך טוב הוא יותר גדול ממלאך, רע לפי שהוא כותב זכיות כי לזה נברא ולא לאבד עולמו, לז"א לא תענה עליו הוא יותר גדול ממך. ועוד אומר לו מלאך טוב אחרי רבים ואני והאדם רבים ואתה יחיד ואחרי רבים להטות, וכן כשעושה רעה מלאך טוב עונה בעל כרחו אמן. ודל לא תהדר בריבו, דל הוא היצר טוב במ"ק ד"ל ע"ה, לפי שאין לו עוזרים ורמ"ח איברים כולם כנגדו, יאמר ודל שהוא היצר טוב כשהוא מריב עם יצה"ר לא תהדרהו, כי צריך לאחוז מזה ומזה, ד"ל דל"ת למ"ד גימ' תקח, יצר הרע עם ב' מלות במ"ק כ"ח לומר שיש לו כח, וסוף שהוא נוטל כחו של אדם, כח כ"ף ח"ת גימ' תקח ג"כ, א"כ נאמר תקח ביצה"ט ונאמר תקח ביצה"ר, לומר אחוז מזה וגם מזה אל תנח ידך:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1883
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020133570205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: eff3a4f64c03482c98adbcc49e5a34035a449646c00367ab4fc78277bc622e19