שפתי כהן על התורה · דברים · פרק 23 · פסוק 24

מוצא שפתיך תשמור. יאמר אפילו לא יהא אלא מוצא שפתיך לבד היה לך לשמרו כ"ש אשר נדרת, וכ"ש וק"ו לה' אלהיך, וכ"ש שהיה נדר שאם תאחרנו אולי תכשל בו שתהנה ממנו, לזה לא תאחרנו בבית. ואם הוא נדבה שאינו חייב באחריותו עכ"ז לא יהיה אלא דבור אתה צריך לקיימו, כי מי שחוזר בדבורו אין רוח חכמים נוחה הימנו ואם נתן הדמים וחזר בו הוא חייב מי שפרע, ואתה נתתה, ומה נתן, מה שהוציא הדברים מפיו נשתעבד הפה, זהו אשר דברת בפיך, כי ודאי הדבור בפה בפיך למה. וכתב רבינו בחיי ז"ל פרשת מטות על דרך הסוד נדר מלשון דירה, דרש כתיב דרש על מה שעבר שנדר, ידרשנו על העתיד, עוד דרש הוי"ה, ידרשנו אלהיך דיינך, והבן. עוד דרש על שאר נדרים, ידרשנו על הצדקה, שאר נדרים אינו עובר עד שיעברו עליו ג' רגלים אבל הצדקה עובר עליה לאלתר, כן אמר רבא בגמרא ר"ה פרק קמא:

ומצאתי כתוב שאם נדר יום שבת צריך לתת יום ראשון קודם שיעברו ל"א שעות זהו לא, שאם עבר ל"א היינו תאחר:

עוד דרש ידרשנו. ב' דרישות אחת על השבועה שהשביעוהו בעודו בבטן אמו, ואחת על של עכשיו, ועל זה רמז ועשית כאשר נדרת זו של הבטן, וקראה נדר לפי שהוא מקבל עליו שאם יצא בשלום מהבטן, ואז אין לו פה כי פיו סתום, אשר דברת בפיך, זהו אחרי צאתו שאם יקיימנו הקב"ה מכתירו שכן אשר דברת בפיך, ס"ת למפרע כתר, אז"ל בפיך זו צדקה וכה"א יצא מפי צדקה, וכתב רבינו בחיי ז"ל על דרך הסוד מוצא שפתיך כנגד פי ה', בפרשת מטות משם יראה:

עוד ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך, זה נדר שבינך למקום, אשר דברת בפיך, זה נדר שנדר ברבים. וכמה הפליגו ז"ל בנדר שנדר ברבים שאמרו בעון נדרים גשמים נעצרים שנאמר נשיאים ורוח וגשם אין וגו':

שמעתי על פסוק ואם נבלת בהתנשא, פי' נבלת מלשון עייפות ויגע מלשון נבול תבול, יאמר אם תמצא עצמך עיף ויגע שירדת מנכסיך תדע למה בהתנשא שהיית מתנשא ונודר ברבים ולא היית נותן ולכך ירדת מנכסיך ואתה צריך ללוות, וזו היא סמיכת הפרשה, לא תשיך לאחיך, והתיקון הוא שקודם שתדור יהיה מוכן בידך לתת, זהו ואם זמות, פירוש חשבת לידור, יד לפה, פירוש, שיהיה בידך קודם שתוציא בפיך, ואם לא תחזור בך תרד עד שתהיה פועל, דסמיך ליה כי תבא בכרם רעך ואז"ל בפועל הכתוב מדבר, חזר בו מוטב ואם לאו סופו שיגרש אשתו דסמיך כי יקח איש וגו' וכתב לה ספר כריתות, ואם לא חזר בו סוף שתמות אשתו דסמיך ליה כי יקח איש אשה חדשה, או ימות במלחמה, ואם לא חזר בו סופו שממשכן כליו דסמיך ליה לא יחבול ריחים ורכב וגו' וקרי ביה יחבל, ואם לא חזר בו סופו ללקות בצרעת דסמיך ליה השמר בנגע הצרעת, במשנה תורה דרשינן סמוכים, ואם לא חזר בו סופו שבאין ב"ד ולוקחין כל מה שיש לו ונותנין לבעלי חובו ויקחו אפי' הבגד שמתכסה בו, דסמיך ליה כי תשה ברעך ואם עני הוא לא תשכב בעבוטו, ואם לא חזר בו סופו שעושקין שכרו דסמיך ליה לא תעשוק שכר שכיר עני וגו', ואם לא חזר בו בניו מתים דסמיך ליה לא יומתו אבות על בנים איש בחטאו יומת, כשנעשה איש אבל כשהן קטנים מתים, כאמרם בעון אבות בנים מתים שנאמר וחבל את מעשה ידיך, ע"כ: