שפתי כהן על התורה · בראשית · פרק 27 · פסוק 11

הן עשו אחי איש שעיר, איש עשיר, שכן היה התנאי בינינו שהוא יקח העוה"ז ואני העוה"ב, ואנכי איש חלק, כנייר חלק שאין בו כתב ואין לי חלק בזה העולם, והברכות הם לזה העולם, אולי ימושני אבי שבשמים והייתי בעיניו שעברתי על התנאי. ותאמר לו אמו עלי קללתך, אם יתברך אחיך והוא רשע ובברכה יוסיף על רשעו רשע שישמן ויבעט וינבל אלוה עשהו ויבאו כל העולם לקללני לומר ארור בטן שזה ילד. ועלי קללתך בני אמרה נגד עשו, ועלי תהיה לי קללה בעבורך. אך שמע בקולי ולך. קח לי, לי ממש הצילני מקללת המון העם, וקבל ברכות אביך יתחיה בברכה ועושר, וגם עשו אחיך תסעדנו שלא יהיה עני מדוכא, שכשיראו אותך, בברכה ובעושר והוא בתכלית העוני יאמרו אוי לרשע רע וגו' ועליך יאמרו אמרו צדיק כי טוב וגו', אם כן עלי קללתך, הייטב בעיניך שיבא לי קללה ולא יתלו הדבר שיצא רשע אלא בי, כמו שאז"ל על פסוק מה ברי ומה בר בטני, אמרה לו הכל יודעים שאביך ירא שמים ועכשיו יאמרו אמו גרמה לו, לזה שמע בקולי וקח לי ממש, וכשיהיה עני אולי לא יעשה כ"כ רשע. ואולם כוונתו של יצחק היתה כשיהיה ברבוי טובה וברבוי ברכה יעבדוהו עמים וישתחוו לו לאומים יחדל מהרע, כי יטרד בברכתו, כי יצחק ידע שהוא רשע, כמו שאז"ל יוחן רשע בל למד צדק אמר יצחק לפני הקב"ה יוחן עשו א"ל רשע הוא א"ל בל למד צדק א"ל בארץ נכוחות יעול א"ל א"כ ובל יראה גאות ה', כן אמרו במגילה (ו'), משמע שהיה יודע יצחק שהוא רשע ורצה לברכו לסיבה שאמרנו: