שפתי כהן על התורה · בראשית · פרק 29 · פסוק 32

ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה וגו'. הכוונה היא לומר שיעקב שמר טפתו פ"ד שנה ולזה נולדו התאומות, פ"ד אותיות דו פרצופין. וכבר ביארתי לך שיעקב הוא תיקון אדם וכן יו"ד עי"ן קו"ף בי"ת הנעלם עולה תיקון, שנתקן בנעלם, אמרה לאה אע"פ שהוא לא כיון בי שחשד שאני רחל עכ"ז אני כיונתי בו, שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה אבל אני מרבוי כוונתי וההשתוקקות הזרעתי תחלה וילדתי זכר, כמו שאז"ל אשה כי תזריע אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, ולזה קראה שמו ראובן כלומר ראו שהוא בן ולא בת מכאן שאני כוונתי בו ואין בו ח"ו שום פגם, ולפי שלא כיון בו אביו חלל יצועי אביו, ולזה אמרו פחז כמים הפחיזה שפחזה אמך שהזריעה תחילה אל תותר, כי עלית משכבי אביך כלומר לפי שלא עלית במחשבה של אביך במשכבו שהיה חושב שהיא רחל, אז חללת וכו'. ותהר עוד שכוונה ג"כ, ולזה אמר ויתן לי גם את זה, על פי שנים עדים יקום דבר, בתרי זמני הויא חזקה, והרבוי של גם אז"ל במדרש שמע ה' כי שנואה אנכי עתיד זה לעמוד ממנו שונא שהוא זמרי שהוא ממטה שמעון, ומי מרפא מכתו זה פנחס שהוא עומד מלוי, אפשר שכיוונו ז"ל לפי שלא כוון בה אז יצא ממנה גם זה, הראשון בלבל, ב' שנאוי, ולזה נקרא בן סלוא, תרגום שוגג שלו, כלומר בן שאמו נלקחה בשגגה. ולזה תמצא בשפחות בבלהה נאמר ויבא אליה יעקב, שיעקב כוון בה, ואמר ותלד ליעקב בן, כלומר שהיא כוונה בו ג"כ ביעקב ואינו בן שפחה, וכן בבן השני אמר בן שני ליעקב, ליעקב הוא הבן לא לבלהה, וכן בזלפה אמר ותלד זלפה ליעקב, ובבן שני אמר ג"כ בן שני ליעקב ולא לה שבניו שלימים אין בהם שום דבר פסול ולא צד פסול או פגם, ותמצא כי הבן הראשון של ב' השפחות אמר ליעקב בן ובשני אמר בן ליעקב הקדים בן ואח"כ הזכיר ליעקב, לומר אע"פ שהוא בן לא תאמר שהיא הזריעה וכבר טעמה טעם ביאה לפי שהוא בן שני, ולזה אמר אע"פ שהוא בן והוא שני ליעקב הוא ולא לה, וכן ג"כ ביששכר לפי שאותו הלילה היה של רחל לא תאמר שח"ו יש שום צד בני תמורה לזה אמר וישכב עמה בלילה הוא, לאמר שהוא כוון לה ולא ברחל, ולזה נאמר בה ג"כ ותלד ליעקב בן חמישי, ליעקב שלם כמוהו: