שפתי כהן על התורה · דברים · פרק 32 · פסוק 11

כנשר יעיר קנו. פירש"י ז"ל והוא מהמדרש, כנשר הזה שהוא רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף בכנפיו בין אילן לאילן ובין שוכה לחברתה כדי שיעורו בניו ויהא בהם כח לקבלו ע"כ:

עוד יש לומר יעיר קנו, כשבא לגאלם ממצרים לא בא וגאלם מיד, כי פעמים מרוב השמחה כשבאה פתאום אינו יכול לקבל והוא מת ונהפכה השמחה לאנחה. עוד אילו בא עליהם פתאום רובם מרוב הגלות שהיו בו לא היו מאמינים בגאולה וכל מי שאינו מאמין לא היה נגאל, לזה בא עליהם קודם, שבא משה ואמר להם פקד פקדתי אתכם, וישמעו כי פקד ה' עמו ושמחו, ונכסה מהם ששה חדשים ואח"כ נגלה להם, ובכל חודש היה מביא מכה כמו שאמרו שז' ימים היה משמשת המכה והרוחה בין מכה למכה כ"א יום, כל זה מרוב רחמנות עד שיאמינו כולם, כדי לזכותם. על גוזליו ירחף, בליל פסח, שנאמר ולא יתן המשחית. יפרש כנפיו יקחהו, במסע ראשון של סוכות שהיה מהלך ארבעים יום הלכו בשעה אחת, זהו יקחהו כנשר שלוקח בנו ופורח עמו, ישאהו על אברתו, שהיו הולכים בתוך הענן כמי שהולך בספינה, ואמר על אברתו לא על כנפיו, שהכנף הוא קשה אלא על אברתו שהוא רך, אע"פ שאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים, כאן פירש שאינו על הכנף אלא על האברה שהיא רכה. פירש"י ז"ל על גוזליו ירחף אינו מכביד עצמו עליהם אלא מחופף נוגע ואינו נוגע, אף הקב"ה שדי לא מצאנוהו שגיא כח, כשבא ליתן להם התורה לא נגלה עליהם מרוח אחת אלא מד' רוחות, שנאמר ה' מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן, ואתא מרבבות קודש, אלוה מתימן יבא, זו רוח רביעית, יפרוש כנפיו, וכשבא ליטלן ממקום למקום אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות, לפי ששאר עופות יראים מן הנשר לפי שהוא מגביה עליהם לפיכך נושאם ברגליו, אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ לפיכך הוא נושאן על כנפיו, אומר מוטב שיכנס החץ בי ואל יכנס בבני, אף הקב"ה ואשא אתכם על כנפי נשרים, שנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים זורקים עליהם חצים ואבני בליסטראות מיד ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, לקבל החצים ואבני בליסטראות: