שפתי כהן על התורה · דברים · פרק 26 · פסוק 17

את ה' האמרת, כמו אמירה ודבור, ולא די שאמרת אלא שהאמרת גם כן לאחרים, והנה היא האמירה להיות לך לאלהים, והיכן אמרו כן באמרם ה' אלהי, והאמרת לאחרים, שמע ישראל, לכל מי שישמע, וללכת בדרכיו שאמרת ובלכתך בדרך, ולשמור חוקיו היינו וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך, שהן נקראים חוקה שנאמר ושמרת את החוקה הזאת למועדה, ולשמוע בקולו היינו פרשת והיה אם שמוע תשמעו. א"כ בקריאת שמע האמרת לה' שהוא אלהינו, ואמרת לאחרים גם כן שאמרת שמע ישראל, וה' האמירך, אמר והאמירך לאחרים, אמר להיות לי לעם סגולה במעמד הר סיני, זהו כאשר דבר לך ושם אמר והייתם לי סגולה מכל העמים, והאמירך לאחרים, הוא שאמר הכתוב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ולשמור מצותיו, יכולין לומר שהוא ישמור הייעודים שייעד על שמירת מצותיו. הוצרכנו לפרש כן לפי שפסוק את ה' האמרת הוא הדבור עם ישראל, ואמר בו ללכת בדרכיו ולשמור חוקיו, אבל זה הפסוק הוא דבורו עם הקב"ה, שאמר וה' האמירך ואי אפשר לומר בו ולשמור מצותיו. זהו בערכם שהיו לו לעם סגולה, אבל בערך האומות אמר ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה, כאילו לא עשאם אלא בשבילך כמו שאמר בן עזאי לא נבראו כולם אלא לשמשני. לתהלה שיהללום כל הגוים כמו שהם מהללים להקב"ה שנאמר הוא תהלתך כן יהיו מהוללים מכל האומות, וכן יהיו לשם, שיכירו כולם ששם יהודי הוא שמו של הקב"ה, כשתכניס היו"ד של יהודי בתוך הדל"ת נעשה הוי"ה, זהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ולתפארת, אם הקב"ה מתפאר בכם שנאמר ישראל אשר בך אתפאר, כ"ש שיפארום כל האומות, ולהיותך עם קדוש שישפיע עליכם קדושה מקדושתו כביכול כמו שהוא קדוש הואיל ואתם לו לעם, כאשר דבר לך, היכן דבר בסיני שאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהניה וגוי קדוש, ועד מה שאמרנו ששם הוי"ה רמוז בשם יהודי, לזה אמר כאן לתהלה ולשם ולתפארת ולהיותך עם קדוש, ד' כנגד ד' אותיות של שם, והבן: