שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 31 · פסוק 48

ויקרבו הפקודים וגו' כשראו שמכסם חביבה לפני המקום ביותר, שקראו תרומה יותר ממכס העדה, ולא עוד אלא ה' פעמים נקרא תרומת ה', ויהי המכס לה מן הצאן, והבקר ששה ושלשים אלף ומכסם לה', וחמורים וגו' ומכסם לה' ונפש אדם וגו' ומכסם לה', ויקח משה את מכס תרומת ה' ויתן אותם וגו', הרי חמשה פעמים נזכרה במכס תרומת ה', והיא אחד מת"ק, והמכס של העדה לא נזכר בה תרומת ה' והיא יותר שהיא אחד מחמשים, ומכס של אנשי הצבא הוא אחד מת"ק, ונזכר בפרט כמה עולה מן הצאן וכמה מן הבקר כו', ומכס של העדה אמר דרך כלל ויקח משה ממחצית בני ישראל ויתן אותם אל הלוים, כשראו כן אמרו ומה אם הבהמות שלא טרחנו בהם שהלכו ברגליהם ולא נסתכננו עליה כל כך, הזהב שהוא יותר חביב ונסתכננו עליו, עאכו"כ שיהיה חביב על הקב"ה אם נקריב ממנו לה', ויהיה כופר נפש, ששמנו נפשנו בכפינו ונכנסנו למלחמה, לזה ויקרבו אל משה וגו' עבדיך נשאו וגו' ונקרב את קרבן ה' וגו' לכפר על נפשותינו וגו'. ואמר איש אשר מצא, לפי שאלו תכשיטין של נשים הם, ואמרו בגמרא אמר ר' אלעזר עגיל זה דפוס של דדים, כומז זה דפוס של בית הרחם, כומז כאן מקום זמה. ובודאי שלא הפשיטו הנשים לקחת את בית הדדים ואת בית הרחם, כי ארז"ל בגמרא למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ שהן אצעדה שמשימין על הזרוע וטבעת שמשימין באצבעותם עם תכשיטין שבפנים שהן עגיל וכומז, לומר לך שכל המסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף. לזה אמר אשר מצא, לא שח"ו הפשיטום ולקחום מעליהן, אלא מצאום בין כליהן:

ובמדרש אמר על ויקצוף משה על פקודי החיל, אמר להם שמא חזרתם לקלקולכם, אמרו לו ולא נפקד ממנו איש, אמר להם א"כ כפרה זו למה, אמרו לו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו, מיד ויקרב את קרבנם ע"כ. אבל מסדר הפסוקים שלא אמר ויקצוף אחר ויקרבו שרי האלפים אלא אמר ויצאו משה ואלעזר הכהן לקראתם, ושם אמר ויקצוף משה ואמר להם החייתם כל נקבה, נראה שעל הנקבות היה הקצף לא על התכשיטין: