שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 11

וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים. בזכות אברהם שייחד שמו בעולם, חגרי"ם גימ' אברה"ם אח"ד, נעליכם ברגליכם בזכות יצחק שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה ולא הוליך עמו חמור אלא הלך ברגליו, ומקלכם בידכם בזכות יעקב שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ואכלתם אותו בחפזון לפי שיש לו השארות שכל גופו קיים ולא יערער עליכם. וכל זה היה בפסח מצרים שלא היה בידם זכות, אבל בפסח דורות אחר שקבלו אלהותו ית' וקבלו התורה והמצות אין צריך לכל זה שאינו יכול לערער ותש כחו. וכן ולקחתם אגודת אזוב, הם ג' אבות שאין אגודה פחות מג' בדים, וכן אזו"ב בא"ת ב"ש תעפ"ש בגימ' אברה"ם ישח"ק יעק"ב עם ב' מלות, ובא ישחק בשי"ן שהוא שוחק עם בניו בליל פסח:

ואמר במדרש בחפזון דשכינה. שנאמר יצאו כל צבאות ה', כי כשירדו למצרים ירדה שכינה עמהם בכל חילותיה, וכן הוא אומר אשר פדית לך גוי ואלהיו, ובזוהר פסוק גער חית קנה וגו', אמר שגער הקב"ה בקנה של ה' שלא תדבק ותעשה ח', כי אין הפרש בין חמץ למצה אלא ה' או ח', ופרעה הרשע הכניס ישראל במ"ט שערי טומאה, ואם היו נכנסים בשער חמשים לא היו יוצאים לעולם, ולזה נכתב בתורה מ"ט פעמים יציאת מצרים להורות שהוציאם הקב"ה ממ"ט שערים, ולזה היה החפזון קודם שיכנסו בשער הנ', וזה אומרם ז"ל וחמשים עלו בני ישראל אחד מחמשים, רמז על אותו שער שנשאר מנ', וזה לא היה אפשר על ידי מלאך אלא על ידו יתברך, לזה אני ולא מלאך, כמו שהיה בימי חזקיה מלך יהודה שנאמר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וליל פסח היה כדאיתא במדרש, ועוד שכאן צריך ב' שליחיות ואין מלאך אחד עושה שתי שליחיות כדלקמן:

או נאמר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו, כמו שאמר המדרש תנא דבי אליהו פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני זקן אחד א"ל יש עכו"ם לימות המשיח אמרתי לו בני כל עכו"ם אשר ענו את ישראל ודחקו אותם ולחצו אותם רואין בטובתם של ישראל וחוזרין לעפרן וכל אותן עכו"ם שלא ענו את ישראל ולא לחצום באים והויין אכרים וכורמים לישראל שנאמר ועמדו זרים ורעו' צאנכם ובני נכר אכריכם וגו' ואתם כהני ה' תקראו. ואומר ולעבדיו יקרא שם אחר אלו הכשרים שבאומות, א"ל רבי הואיל והם באים לימות המשיח יהיו באין לעוה"ב אמר לו והרי ק"ו ומה אם פסח שהוא דבר קל אמרה תורה כו', עולם הבא שכולו קודש קדשים על אחת כמה וכמה: