ארץ רפאים תחשב אף היא וגו' כדלעיל, וכן גם כן והעוים היושבים בחצרים הוא גם כן על זה הדרך, כמו שאמר פרק אלו טרפות (דף ס"נ) א"ר שמעון בן לוי הרבה מקראות יש שראויים לישרף כספרי מינין והן הן גופי תורה והעוים היושבים וכו' מאי נפקא לן מינה אלא כיון דאשבעיה אבימלך לאברהם אם תשקור לי ולניני ולנכדי אמר הקב"ה ליתו כפתורים וליפקו מעוים דהיינו פלשתים וליתו ישראל וליפקו מכפתורים ע"כ. וכן כתב רש"י ז"ל עוים מפלשתים הם נחשבים בספר יהושע אומר חמשת סרני פלשתים העקרונים והעוים ומפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך לא יכלו ישראל להוציא ארצם מידם והביא עליהם כפתורים והשמידום וישבו תחתם ועכשיו אתם מותרים לקחת מהם ע"כ. ומה שנעיל אמר ויאמר וכאן אמר וידבר כתב הרב בחיי ז"ל על דרך הפשט כאשר נודע לישראל בבירור שתמו כל אנשי המלחמה למות מבן כ' שנה ומעלה, אז נתיחד אלי הדבור וצוה הקב"ה אותנו שנעבור גבול מואב, ודעת רבותינו ז"ל שלא נתייחד הדבור עם משה עד שכלו מתי מדבר כי מעלתו של משה בשביל ישראל היתה וישראל היו נזופים כל ל"ח שנה והיום שנודע להם ט"ו בחב היה יהיה היום ההוא גדול אצל ישראל בשמחה גדולה שבו ידעו בביטול הגזרה גם אצל החיש משה גדול מאד בחזרת הנבואה אליו שבו נתיחד לו הדבור, ומה שלא נתייחד לו הדבור מיד כשכלתה הגזירה בעשור לחודש לפי שהיה מתאבל משה על הגזירה שבעת ימים מט עד ט"ו לפי שהיה בהם אבלים מאותם ארבעים שמתו בט' של שנת הארבעים ויום ט"ו הוא יום שביעי ואין הנבואה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה ומטעם זה לא נתיחד עמו הדבור עד ט"ו, ומעתה יהיו שמחים כולם משה ובני ישראל. נראה מכאן שבכל יום היו מתים מי שכנו לו ס' שנה היה מת ומט' באב אחר שמתו אותם שהן תשלום כל אותו הדור פסקו ולח מת שום אדם אחר כד נתאבלו שבעת ימי חבלות ועשו יום ט"ו יום טוב דלא כמדרש איכה ח"ר שמעון א"ר לוי כל ערב תשעה באב היה כרוז יוצא לחפור ויוצאים וחופרים קבריהם וישנים בהם ובשחרית היה כרוז הבדלו חיים מתוך מתים והיו חסרים כל שנה ט"ו חנף ע"כ. וכתב ז"ל ולכך נח מנינו לשון וידבר מששלח משה מרגלים ע"ל חלא לשון ויאמר לפי שלא התנבא מתוך אספקלריא המאירה ובכאן גלו לנו חכמי האמת מעלת לשון וידבר על לשון ויאמר, ומזה אמר וידבר ה' אלי אלי היה הדבור כלומר עכשיו בדבור ולא קודם לכן אלא באמירה, ומזה תבין דבר ירמיה שאמר ואומר אהה אדני אלהים הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי יאמר שלא השיג מעלת הדבור שהיא אספקלריא המאירה אלא אספקלריא שאינה מאירה ולכך הזכיר שם אל"ף דל"ת וכו' ע"כ:
קריאה במקור
שפתי כהן על התורה · דברים · פרק 2 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1883
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020133570205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: eff3a4f64c03482c98adbcc49e5a34035a449646c00367ab4fc78277bc622e19