שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 8 · פסוק 17

הנני משליח גו' את הערוב וגו'. היתה מכת הערוב ע"י הקב"ה לפי שאלו יש להם גבול ששם דירתם ואין להם רשות לצאת חוץ לתחום אלא במאמרו של הקב"ה, כמו החול שהוא גבול לים שלא יבאו גלי הים ויטבעו העולם כן החיות רעות יש להם גבול, ועוד שלא אמר והשלחתי את חית השדה כמו שאמר בתוכחה של תורת כהנים והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה וגו', לא אמר אלא הערוב, פירש"י כל מיני חיות רעות בערבוביא. כי כל אחד יש לו מקום, האריות יש להם מקום לבדם וכן הדובים וכן הנמרים, לז"א הנני משליח את הערוב אני אעשה שלום ביניהם שיבאו כלם כאחד. ז' פעמים נזכר ערוב בפרשה כנגד ז' מינים, ואמר ובכה ובעבדיך ובעמך ובבתיך, בו התחיל ובביתו השלים. ואמר וגם האדמה אשר הם עליה כלומר לא שיבאו ויטרפו וילכו להם, אלא שיהיו יושבים באדמה כאילו גדלו בה, זהו אשר הם עליה, הם חוזר לערוב. והפליתי כלומר אעשה פלא שכמו שכשהן במקומם יש להם גבול שלא יצאו חוץ ממנו כן אעשה כאן, האדמה שהמצריים עליה הערוב עליה ולא יצאו חוצה, למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, כמו שתרגם המתרגם שליט בגו ארעא, פירש"י ז"ל אע"פ ששכינתי בשמים גזרתי מתקיימת בתחתונים, ולזה היתה מכה זו ע"י הקב"ה לפי שנאמר והפליתי, וכן ג"כ היה הדבר ע"י הקב"ה שנאמר הנה יד ה' הויה, ונאמר בה גם כן והפלה ה', ובמכת בכורות גם כן אמר אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל, כי הקב"ה הוא העושה נפלאות שנאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו, ולזה היו אלו הג' מכות על ידי הקב"ה. א"ל אם אין אתה משלח את עמי שהם משולים לחיות שנאמר גור אריה יהודה, יהי דן נחש, בנימן זאב יטרף, הנני משליח בך את הערוב, מדה כנגד מדה, לזה והפליתי את ארץ גושן לבלתי היות שם ערוב, לפי שהן עצמן הן חיות: