שפתי כהן על התורה · בראשית · פרק 48 · פסוק 11

ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי, מלשון פלולין, כמו שאז"ל ויעמוד פנחס ויפלל ויתפלל לא נאמר אלא ויפלל מלמד שעשה פילולין לפני המקום, שחבטן ואמר על אלה ימותו כ"ד אלף. א"כ הוא מלשון תרעומת, וכן אמר יעקב כשראיתי פניך לא נתרעמתי אדרבא שמחתי כי הכרת פניך ענתה בך שלא חטאת כמו שאמר אחרי ראותי את פניך, את דייקא, כי עודך חי שלא חטאת, אבל עתה הנה הראני אלהים גם את, שראה משניהם יוצאים עובדי ע"א, גם את גימ' דחם, כלומר יש להם דת אחרת, הראה אותי אלהים גם את זרעך ס"ת ה"י ממת"ך, כלומר אתה חי וזרעך ממיתך שהם רשעים. ויוצא יוסף אותם מעם ברכיו וגו' ויקח יוסף את שניהם את אפרים מימינו משמאל ישראל. כשראה יוסף אביו מתרעם עליו על הזרע היוצא ממנו אמר אהפכם, לפי שאפרים יצא ממנו ירבעם שעשה שני עגלים, שחטא בעגל שהוא גדול שחטא והחטיא, אשימהו לשמאל אולי עין שמאל כהה, ואת מנשה בימין כי לא היה חטאו כ"כ. וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעי"ר בגימ' יהושע ע"ה, שהיה מצעיר עצמו שנאמר והוא נער לא ימיש והיה בן מ' שנה וכה"א יהושע משרת משה, ועוד שהיה אפרים מצעיר עצמו שהיה משמש ליעקב לכך זכה שיצא ממנו יהושע ששמש למשה, וישראל עתידין להקרא בשמו ילד שנאמר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, א"כ זה ראוי לברכה, מה שאין כן במנשה שלא רצה לשמש ליעקב וללמוד אצלו, לזה אמר כי מנשה הבכור, בורכא בלשון גמרא הוא לשון גנאי, שהיה מתגאה שהוא בכור ולכך כי מנשה הבכור מלא, אמר לו יוסף כי זה הבכר חסר, אמר זה אני רואה שפל ברך א"כ ברך, כי מנשה הבכור גימ' שקר חן, כלומר אע"פ שהוא בכור שקר החן. ובמדרש והוא הצעיר וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הצעיר, אלא שהיה מצעיר את עסקיו לפיכך זכה לבכורה: