שפתי כהן על התורה · בראשית · פרק 17 · פסוק 18

ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל וגו', פי' שאמר לו יה"ר שיהיה ישמעאל צדיק כי אפילו שבשרו ששרה תלד לו בן אחר, אותו הבן ודאי יהיה צדיק לפי שאמו צדקת, אבל זה מצד אמו הוא רשע כי בנך הבא מן הכותית אינו קרוי בנך והולד הולך אחר הפגום והעולם קורין אותו בן אברהם, לזה יחיה שיהיה חי לפניך, וכן פירש"י ז"ל יחיה לפניך יחיה ביראתך כמו התהלך לפני פלח קדמי וכן דעת רבינו סעדיה גאון, והשיבו השי"ת ולישמעאל שאמרת שיהא צדיק שמעתיך שיהיה זה בסוף ימיו כמשז"ל על פסוק ואתה תבא אל אבותיך בשלום בשרו שיעשה תרח אביו תשובה, תקבר בשיבה טובה בשרו שיעשה ישמעאל תשובה, ולזה ולישמעאל יש זרקא לומר שהתשובה תהיה בסוף, אחר הנה יש פסיק לומר כבר ברכתי אותו על ידי המלאך שאמר להגר הרבה ארבה את זרעך, ואמר לה והוא יהיה פרא אדם ידו בכל, לזה יש פסיק לומר כבר יצאה הברכה ולז"א הנה ברכתי ולא אמר אברך שנראה כי יש קצת המלכה בדבר. אבל שרה אשתך באמת שכבר היא אשתך שודאי לא עשית בעילתך לשם זנות אלא לשם קדושין וע"כ שרה היא אשתך היא בת זוגך תעשה עיקר מולדתך, וישמעאל הוא בן שפחה ואינו עיקר. עוד י"ל שאמר אבל לפי שהוא אמר לו ישמעאל יחיה, א"ל הקב"ה אתה נתרצית בישמעאל אבל שרה צריכה ג"כ זרע ולזה שרה אשתך יולדת בן שצריך ג"כ לרצותה, ואמר יולדת לך, לפי שבישמעאל אתה כוונת להולידו אבל הגר לא היתה כוונתה הוליד ממך אבל שרה היא מכוונת לך שתלד ממך בן צדיק כמותך, זהו יולדת לך לך ודאי כמו שנאמר אלה תולדות אברהם וכו':

גימטריאות
ואגדלה שמך רמז משה, שיצא ממנו משה שנאמר בו גם האיש משה גדול מאד. ואת הנפש אשר עשו בחרן וסמיך ליה ויצאו, אלו הגרים שיצאו מע"א שלהם ובאו להסתופף תחת צל הקב"ה. אלון מורה, זה אברהם שנמשל לאילן וע"י אילן שאמר והשענו תחת העץ היה מורה לבריות אלהותו:

יפת מראה את. יפת פת"י למפרע מי שיפתה אחרי יפייך. ותקח האשה בית, למפרע תיבה, כמו שאמרו חז"ל במדרש נעלה בתיבה:

ועבדים ושפחות. שפחת כתיב שפחה אחת והיא הגר. וינגע ה' את פרעה, וי נגע היה צווח וי וי כי נגעה בו יד ה':

נגעים גדולים. גדלים כתיב שהיו גדלים והולכים רמז על מכות מצרים, וכשם שנתפסה שרה בבית פרעה כן ישראל נתפסו במצרים:

ויעל אברהם ממצרים ולוט עמו, רמז על ערב רב שעלו עם ישראל, ואברם כבד מאד, כך יצאו ישראל ברכוש גדול:

אשר היה שם אהלה, אהל ה' שהיה לו בית המדרש. ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו כתיב, שלא היו מיחדים הקב"ה ולכך לא נשא אותם הארץ, בב' עולמות הם נפרדים מזרעו של אברהם לא יבא עמוני וכו', וזהו הארץ זה העולם הזה, לשבת לעולם שכולו שבת:

ויהי ריב בין רעי, כתיב טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב, ר"ת ממזר, מתוך מריבה הלך לוט והביא ממזרות בעולם ובזרעו:

הפליט ויגד לאברם. ר"ת וס"ת עם ג' מלות בגימ' זהו עוג:

מחוט. בגימ' מזבח, רמז למה שאמרו ז"ל בזכות אם מחוט זכו בניו לכפרת מזבח שהיה בו חוט הסיקרא, מחוט גימטריא נביא זכה להעמיד נביאים וזכה לנבואה. ותור. רמז שבניו עתידין לקבל תורה. ומצות יתר על האומות:

ותענה שרי. בגימ' תשמיש יש אומרים תשמיש המטה, וי"א תשמיש הבית:

מרוב. בגימ' אברהם:

ויד כל בו. קרי ביה כלבו מה כלב אוכל נבילות אף הוא כן:

את בריתי תשמור. תשמר כתיב אם תשמור תשמר:

המול ימול. מהול ימול. ד"א המול מהלו שמצוה על ב"ד למול ערלים שביניהם:

מאת בן נכר, סופי תיבות למפרע רנת, שהיו נמולים במזמורים: