שפתי כהן על התורה · דברים · פרק 33 · פסוק 2

ויאמר ה' מסיני בא. אמר משה השי"ת מסיני בא, שבא אלי ואמר לי הקב"ה אנכי בא אליך בעב הענן, ובא לתת להם התורה, אע"פ שגלוי לפניו שעתידין לחטוא ולעשות העגל עם כל זה נתן להם התורה בחיבה וממנו למדתי אני ג"כ שאע"פ שבא לי תקלה על ידם אני מברכם. ואמר מסיני בא ולא אמר לסיני בא, לפי שאם היה אומר לסיני היה נראה שיש לו מקום מוכן, והוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. ובזוהר פרשת בלק (קנ"ד) הדברים ארוכים ע"ש:

מימינו אש דת למו, כשהקב"ה נלחם בעכו"ם נלחם עמהם בימין, שנאמר ימינך ה', לפי שהן מעשה ידיו שלא להחריב עולמו, וכדי להגן על ישראל כי אם היתה בשמאל היתה הורגת טובים ורעים, כמו שארז"ל אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים, שנאמר כי תצא אש ומנאה וכו' והתורה נתנה בימין וממנה יצאה אש לעכו"ם שלא קבלוה שנאמר קוצים כסוחים באש יצתו, בשביל אשה של תורה של קבלוה, שנאמר והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש, אלא ישראל נאמר עליהם אף זרועי תאמצנו, אפילו בשעה שאף בעולם זרועי שהיא שמאל תאמצנו, וכן ישראל, וכן התורה נתנה באש, שנאמר אף חובב עמים, חבבם באף שהיא התורה שהתחיל בעשרת הדברות אנכי בגימ' אף, ולזה היה באש, ישראל שהם דבוקים באש שנאמר ואתם הדבקים בה', שנאמר בו כי ה' אלהיך אש אוכלה יכלו לקבלה, עכו"ם שהן דומים לקוצים לא יכלו לקבלה, זהו דת, כד"א אחת דתו להמית. ד"א אש זו תורה שבכתב, דת זו תורה שבעל פה, ד"ת ר"ת דברי תורה, ועל זה רמזו ז"ל ואמרו התורה נתנה באש שחורה על גבי אש לבנה, וכן רמזו ז"ל באמרם ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים. וכן אמרו במדרש אלמלא דת נתנה עמה אין אדם יכול לעמוד בה, ופירוש דת הוא דברי חכמים, שאמרו ואספת דגנך התנהג בהם מנהג דרך ארץ אי אפשר לעמול בה לפי שנאמר והגית בו יומם ולילה. ובגמרא פרק אין צדין תאנא משמיה דרבי מאיר מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן עזין כו' ג' עזין הן כו', והכונה לומר שבזכות התורה נבראו בהמות וחיות ועופות מיני דשאים ואילנות, א"ש ד"ת למפרע תדש"א הארץ דשא: