שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 1 · פסוק 5

ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים. כתב ר' מנחם רקנטי ז"ל על פסוק אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, כתב הרב הגדול כבר הזכירו רז"ל כי ע' אומות הם שבעים לשון ויש לכל אחת ואחת מזל ברקיע ושר למעלה כענין הנאמר בדניאל שם מלכות פרס וכן כתיב אצל מלכות יון והוא שנאמר יפקוד ה' על צבא המרום במרום, ואמרו כי פרי החג ירמזו להם. ובפר"א אמר הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו בואו ונבלבל לשונם. ולכן היה המספר ביורדי מצרים שבעים, וצוה במספר הזה לכלול כל הדעות בהיותם כלולים כל הכחות ולא יפלא מהם כל דבר, וכן במתן תורה נאמר שבעים מזקני ישראל, כי. ראוי במספר הזה שתשרה שכינה על ישראל כאשר הוא במחנה עליון, כי ישראל הם צבאות ה' בארץ כמו שנעשה ארון וכפורת והמשכן בדמות המשמשים במרום ונעשו הדגלים כדמיון המרכבה שראה יחזקאל להשרות שכינה עליהם בארץ כאשר היתה שכינה בשמים, והנה משה על גבי הע' זקנים רמז להם לישראל שהם גוי אחד בארץ, וקבלו חכמינו ז"ל כי כל סנהדרי גדולה היושבת בבית ה' במקום אשר יבחר ה' לשכנו כן יהיה מנינם ע' והנשיא על גבן כמו משה רבינו ע"ה והנה הם ע"א, וכן האותיות בשם המפורש ע"ב כנגד הסנהדרין וה' המיוחד שהוא אדון על כולם, ולזה ירמוז הכתוב באומרו אלהים נצב בעדת אל, כי השכינה עמהם להסכים על ידם. ואפשר שלזה אמר ויוסף היה, שבא לומר שהוא על גביהם כמו שהיה משה על גבי הע' זקנים. עוד אפשר לומר שכיון שהע' שרים הם לצורך המרכבה אם כן אי אפשר לאבד שום אומה מהאומות כי באבוד האומה יאבד השר שלה שאם תאבד אומתו מה בו צורך עוד, וישראל הם נכנסים תחת יד מצרים והקב"ה התיר לאבדם העולם ובאבודם יאבד שרם, לזה אמר ויוסף היה במצרים כלומר שצפה הקב"ה שעתיד לאבדם לזה המליך יוסף על מצרים שנכנס במקום שרו של מצרים להשלים מנין ע', כי שרו של מצרים בכור ויוסף בכור, ולזה צוה לשחטו ביום י"ד בניסן שאין לו עוד צורך ונשברה יד"ו ונכנסה במקום טלה שור בכור שורו הדר לו, ולזה ויישם בארון במצרים: