ועתה ירא פרעה איש נבון. שיבין כמה אוכלין אוכלים בכל יום ממיני תבואה וקטנית ופירות ולפי אותו ערך יקבצו מאוכל השנים הטובות, וזה צריך בינה להעריך כמה אוכל שבע שנים מיום אחד. וחכם שידע לשמור התבואה שלא תרקב כמו שאמר אוכל בערים ושמרו והיה האוכל לפקדון, וידע יוסף שהם בני נבל טמא טפש ואין בהם תבונה כי אין בינה ואין חכמה אלא בישראל שנאמר ואמר רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, אם כן ירא פרעה, לא אמר יבקש אלא ירא, רמז לו מי שהוא עומד כנגדך ואתה רואהו איש חכם ונבון. ואמר והיה האוכל לפקדון לשבע שני הרעב אשר תהיינה בארץ מצרים, שאמר יהי רצון שלא יהא הרעב בא"י ששם אביו ואחיו, ולזה אמר ולא תכרת הארץ ברעב, כוון על ארץ ישראל, ולזה אמר הארץ בה' הידיעה:
קריאה במקור
שפתי כהן על התורה · בראשית · פרק 41 · פסוק 33
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1883
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020133570205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: eff3a4f64c03482c98adbcc49e5a34035a449646c00367ab4fc78277bc622e19