שפתי כהן על התורה · דברים · פרק 3 · פסוק 26

ויתעבר ה' בי למענכם. אמר משה, הקב"ה למדני כשאהיה בנער שאומר י"ג מדות לפניו שהוא ויעבור ה' על פניו ויקרא וגו', ובעת אותו ויעבור נתעבר מפני למענכם, כמו שאמרו במדרש אמר לו שם רע אתה מוציא על דור המדבר, יאמרו כשר היה ביניהם ונכנס והם לא נכנסו לעתיד לבא אתה נכנס לארץ והם באים עמך שנאמר ויתא ראשי עם:

עוד אמר במדרש אותה שעה נתמלא עליו עברה עד שפתח משה ואמר ויעבור ה' על פניו, מיד נתקררה דעתו של הקב"ה אמר לו שתי שבועות נשבעתי, אחת שתמות ואחת לאבד את ישראל, לבטל שתיהן א"א, אם תרצה לחיות יאבדו ישראל, אמר משה אלף ממשה יאבדו ואל יאבד אחד מישראל. זהו למענכם כדי שתהיו קיימים:

עוד ויתעבר ה' בי למענכם. אמר במדרש אמר לו הקב"ה דוגמא אתה עושה לדיינים שיאמרו מה משה חכם החכמים גדול הגדולים לא נשא לו פנים על ידי שאמר שמעו נא המורים נגזרה עליו גזירה שלא יכנס לארץ, המענים את הדין והמעותים את הדין על אחת כמה וכמה. אם כן נתעבר בי, כדי שתקתו מוסר ממני ותוסרו:

ויאמר ה' אלי רב לך בלשון אמירה בלשון רכה אע"פ שדברתי קשות, כמו שאמרנו שאמר אתה החלות, בניך עבדו ע"י ואתה החלת השבועה, או כמו שאמרנו שאמר ממך למדתי, עכ"ז אלי היה הדבור שאמר לי רב לך, כמו שאמרו (סוטה י"ד) דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה ליכנס לארץ וכי לאכול מפריה ולשבוע מטובה הוא צריך, אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו על ידי ואין מתקיימות אלא בארץ, אכנס אני כדי שיתקיימו על ידי, אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא ליטול שכר מעלה אני עליך כאלו עשיתם, שנאמר לכן אחלק לו ברבים שאני נותן לו שכרו משלם, שמא תאמר כאחרונים ולא כראשונים, ת"ל ואת עצומים יחלק שלל, כאברהם יצחק ויעקב שהם עצומים בתורה ובמצות, תחת אשר הערה למות נפשו שמסר עצמו למיתה, שנאמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, ואת פושעים נמנה, שנמנה עם מתי מדבר, והוא חטא רבים נשא, שכפר על מעשה העגל, ולפושעים יפגיע, שבקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה ע"כ:

עוד רב לך הרבית דברים שאינן ראויים לך הרבה יותר מדאי. עוד רב לך אמר לו הקב"ה הרבה ממה שבקשת נתון לך, אילו היית נכנס לארץ היית נכנס לתוך בני אדם מתים ובני אדם קוברים אותך בקבר מעשה אדם, עכשיו אתה נכנס לתוך מלאכי השרת והם קוברים אותך ולא מלאכי השרת אלא כביכול הקב"ה שנאמר ויקבור אותו בגי:

עוד רב לך יש לך רב והוא יהושע ואין הרב נעשה תלמיד. אמרו במדרש שאמר משה אם מפני יהושע אני מת אלך ואהיה תלמידו. אמר לו אם אתה רוצה לעשות כך עשה. הלך משה והשכים לפתחו של יהושע והיה יהושע יושב דורש וכפף משה קומתו והניח ידו על פיו ונעלם מעינו של יהושע ולא ראה אותו כדי שיצטער וישנים עצמו, הלכו כל ישראל לפתחו של משה ומצאוהו בפתחו של יהושע והיה יהושע יושב ומשה עומד, אמרו לו ליהושע מה עלה לך שמשה רבינו עומד ואתה יושב, כיון שתלה עיניו וראה משה מיד קרע את בגדיו וצעק ובכה ואמר רבי רבי אבי ואדוני אמרו לו ישראל משה רבינו למדנו תורה, אמר להם אין לי רשות, אמרו לו אין אנו מניחין אותך, יצאת בת קול ואמרה להם למדו מיהושע, קבלוהו עליהם וישב יהושע בראש ומשה מימינו ואלעזר משמאלו והיה יושב ודורש בפני משה ולא היה משה יודע מה יהושע דורש, אחר שעמדו ישראל אמרו לו למשה סתום לנו את התורה, אמר להם משה איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה נכשל ונופל. באותה שעה אמר משה רבש"ע עד עכשיו בקשתי חיים הרי נפשי נתונה לך ע"כ, עשה כן הקב"ה כדי שלא יקשה עליו המיתה והוא יבחר בה, שנאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו: