שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 6 · פסוק 29

וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' דבר אל פרעה, ויאמר משה לפני ה' הן אני ערל שפתים, אמר משה עתה נתאמת לי שאני אטום, ולז"א הן לפי שנגלית לי באספקלריא המאירה והיה ראוי מאחר שנגלית לי באספקלריא המאירה שיגלה ג"כ הדבור שלי, אלא מכאן נ"ל שאני אטום לגמרי שאיני ראוי, לזה כשאמר כבד פה אמר בי אד' באל"ף דל"ת. בערכה אמר כבד פה, אבל בערך הוי"ה אני אטום וסתום, והיה ראוי שאתרפא. א"ל ראה נתתיך אלהים לפרעה אתה רב עליו ומה לך בדבור עמו הוא וכל שאר עמו ישתחוו לך אפים ארצה בלא דבור. כמ"ש במדרש כשבאו משה ואהרן אל פרעה היו כל מלכי מזרח ומערב יושבים לפניו והסירו כתריהם מעל ראשיהם והשתחוו להם, ולזה סמך אהרן עם משה שאמר ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן, כלומר ואהרן ג"כ, ולזה השתחוו להם, א"כ מאחר שאתם אלהים והע"ז שלהם פה להם ולא ידברו ג"כ אתה לא תדבר מאחר שהוא החשיבך והשתחוה לך. יהיה נביאך, ניב שפתי שלך:

עוד אמר אתה תדבר אינך כדאי וראוי שתדבר לרשע כזה, כאלו מתמיה אתה תדבר וכי לזה אתה שואל הדבור, הדבור שלך הוא גנוז ליום מתן תורה, לז"א אתה תדבר בניחותא, לעתיד במעמד הר סיני שנאמר משה ידבר והאלהים וגו' וידבר משה את כל הדברים כמ"ש בזוהר ככתוב לעיל, אותה שעה תדבר אבל עתה אהרן אחיך ידבר אל פרעה לא אתה, ולז"א אתה כמי שמתמיה עליו ואומר אתה אדם כמוך שנאמר עליו פה אל פה אדבר בו פה שדבר עם הש"י ידבר עם רשע, ולזה קודם שנגלה אמר כבד פה ואחר שנגלה אליו ונגלה לו באספקלריא המאירה נאטם ונסתם, למה כלי שנשתמש בו קודש לא ישתמש בו חול, לזה תמה עליו והודיעו סבת ערלות שפתיו היא לפי שנעשה קודש, ולזה היה אהרן התורגמן כמ"ש אהרן אחיך ידבר אל פרעה, כי אהרן לא נקדש פיו כמוך אלא כשאר הנביאים באספקלריא שאינה מאירה לזה יש לו רשות לדבר ולא אתה, ובזה תבין למה לא נתרפא משה עד שזכה לתורה שהיא קודש. וכן תדבר עם ד' אותיות והמלה גימ' תורה, לומר בתורה תדבר שהיא קודש ולא בדברי חול. וכן במדרש כתיב מרפא לשון עץ חיים אין עץ חיים אלא תורה שנאמר עץ חיים היא גו' ולשונה של תורה מתירה הלשון, וכן לעתיד לבא הקב"ה מעלה מג"ע אילנות משובחים שמרפאים הלשון דכתיב ועל הנחל יעלה על שפתיו וגו' ועליהו לתרופה, להתיר פה מי שהוא אלם לועט הימנו ולשונו מתרפא ומצחצח מיד שכך כתיב מזה ומזה ואין מזה ומזה אלא תורה שנאמר מזה ומזה הם כתובים, ר' אומר צא ולמד ממשה עד שלא זכה לתורה כתיב בו לא איש דברים אנכי, כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר שנאמר אלה הדברים ע"כ. וכן מצינו בר"י שאמר אילו הייתי תמן במעמד הר סיני הויתי בעי תרי פומי, לפי שאין ראוי שהפה שלומד בו התורה שהיא קודש ידבר בו דברי חול, וכן אז"ל ודברת בם לא נברא הדבור אלא לדבר בם, א"כ לזה היה לו ערלות השפתים עד נתינת התורה: