שפתי כהן על התורה · בראשית · פרק 43 · פסוק 18

וייראו האנשים. ממה יראו, כי הובאו בית יוסף, בעל כרחם הם באים כצאן שמביאין לבית המטבחים, שראו שאין בידם אלא עון מכירת יוסף, כשאמר יוסף לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה, אמר ויעש האיש ויבא את האנשים ביתה לא אמר בית יוסף אלא ביתה יוסף כלומר מי גרם שנער אחד שהוא מנשה יכניס י' אנשים גבורים ויכנסו אחריו ויאסרו בבית יוסף, עון מכירת יוסף א"כ וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף עון יוסף מביאם ומכניסם:

ובזוהר וייראו האנשים, ומה כלהו הוו גוברין תקיפין וחד עולמא מייתי לון לבית יוסף דחלו כד ייתי קב"ה לבר נש לדינא על עובדוי עאכ"ו, זהו שאמר דהע"ה יגורו עלי עזים אמר אם יאספו עלי כל עזים שבעולם איני מפחד מהם כי הם בני אדם כמו שאמר במקום אחר מה יעשה אדם לי. תדע ממי אני ירא מהחטא זהו לא פשעי ולא חטאתי ה', וכן אז"ל לא ערוד ממית אלא חטא ממית, ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחותינו, אמרו אולי הכסף השב הוא הכסף שלקחנו במכירתו, אנחנו. מובאים על ידו אנו באים בסוד התקון, להתגולל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו, ט' מלות והעשירי הוא יוסף שהוא ג"כ בא בגלגול י' הרוגי מלכות שהוא סבב להם, ואת חמורינו הם הגופים שלנו החומר:

וע"ד הפשט לקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו, מה להם לבכות על חמוריהם יבכו על עצמם, ואילו אמר לקחת חמורינו ואותנו היו דואגים שלא יקח החמורים תחילה וידאגו עליהם ואח"כ יקח אותם, אבל אחר שיקח אותם החמורים הם בכלל א"כ מה להם לדאוג על חמוריהם, ונאמר ע"ד מליצה שהיו דואגים שלא יעשו אותם חמרים על חמוריהם כי לא ידאגו על עבדותם כי עבד מלך מלך אלא שלא יעשה אותם חמרים והחמר יש לו צער הרבה כי צריך להנהיג החמור בכל עת ובכל רגע ולא יסור שבטו מעליו וכשהוא נושא משא אינו יכול לרכוב כי החמרים רוב הלוכם ברגליהם ולא יבטל קולם וידיהם מלהנהיג, והם אינם מלומדים לזה אלא לרעות צאן יושבים שקטים ושאננים לבטח אינם. יגעים לא ביד ולא בקול, ויכולים ללמוד בלי שום הפסק, מה שאינם יכולים לעשות כן אם הם חמרים, ואמרו כן לפי שראו שהובאו המה וחמוריהם שכן הוא אומר ויתן מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמוריהם משמע שהכניסו החמורים עמהם, ולנחם אותם ולדבר על לבם נתן מספוא לפניהם: