שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 18 · פסוק 3

ואת שני בניה. ולא אמר בניו, כבר אז"ל תלה הזכרים בנקבה לומר אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, ובזוהר א"ר חייא וכי בניה ולא בניו של משה. אלא בגין דאיהי אשתדלת אבתרייהו בלא בעלה קרא לון אורייתא בניה ולא בניו. ר' יוסי אמר אע"ג דבנוי דמשה הוו מלה דקשוט בנים ודאי, פירוש שהאב הוא ספק אבל האם היא ודאי, ר' אלעזר אמר הא משה הוה מזדווג באתר אחרא קדישא ולאו יקרא דיליה למקרי לון בניו, השתא אע"ג דבנוי הוו בגין יקרא דההוא אתר דאזדווג ביה קרא לון בניה הכא לבתר קרא לן בנוי. מ"ט בגין דההוא שעתא דמטו הוה משה ממלל בשכינתא, לבתר דאתפרש ונפק לגבי חמוי כדין כתיב ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו וגו':

אשר שם האחד גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נכריה, וכי מדין היא ארץ נכריה ומצרים אינה נכריה, ר' יהושע אומר נכריה היתה לו ודאי. נראה שכוונת ר' יהושע היא לפרש ארץ נכריה הוא על האשה שהיא נקראת ארץ, כמו הארץ שנתנה לזריעה כן האשה ניתנה לבנים, ולזה אמר בארץ נכריה שאינה ממשפחתו, וראה במראה הנבואה שעתיד לצאת ממנו יהונתן שהוא היה עובד ע"א, דכתיב ויהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני וגו', וכי בן מנשה הוא והלא בן משה הוא אלא מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה, ד"א ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי מכאן שתולין קללה במקולל, ולזה הארץ היא נכריה וזו גרמה. ד"א ר"א חמר לעולם ידבק אדם בטובים שהרי משה נשא בת יתרו יצא ממנה יהונתן, אהרן שנשא אלישבע בת עמינדב יצא ממנו פינחס, וכן גרשם בגימ' ע"ה, ז"ה הו"א יהונתן, רבי אלעזר המודעי אומר בארץ נכריה, אמר משה הואיל וכל העולם עובדי ע"א אני אעבוד לפני מי שאמר והיה העולם, א"כ אמר נכריה לפי שהוא נכרי בעבודה, ומה שנולד יהונתן מגרשום ולא מאליעזר, לפי מה שאמר המדרש על פסוק ויואל משה אין אלה אלא לשון שבועה, ומה נשבע לו שהבן הא' יהיה לע"א, כמו שכתבנו על פסוק זה פרשת שמות, ולפי שהודה משה היה מן הבן הא בן ע"א כמ"ש ברית כרותה לשפתים כ"ש משה רבינו ע"ה, ואליעזר עזרו האל שלא יצא ממנו שום פסולת זהו כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה, מחרבו של סמאל שאמר לרבי יהושע בן לוי אי לאו משום כבוד הבריות הייתי עושה בהם שחיטה מפורעת, זהו פרעה, שאין לו בו אחיזה ונסמא מן העין הרע של סמאל: