ותן עליה אש. מעל המזבח, לא מן החוץ ושים קטרת, ג"כ מבפנים, ואחר כך והולך מהרה אל העדה, כדי שידעו שהם אינם ראוים להצלה אלא הקב"ה חס עליהם על ידך, ולא ירננו אחריך לומר שבמחתה שהיתה בידך שנאמר לך חמשים ומאתים מחתות, ואתה ואהרן איש מחתתו:
קריאה במקור
שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 17 · פסוק 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ואמר מהרה. כי למד זה ממלאך המות שלמדו כשעלה משה למרום לקבל התורה נתן לו מתנה זו, שנאמר לקחת מתנות באדם, בשביל אדם, לומר שאילו לא חטא אדם הראשון לא היה יכול לא מלאך ולא שום משחית להזיק לבני אדם, שהכל היו יראים ממנו, אבל אחר שחטא ועלה עשן החטא למעלה, ניתן להם כח לחבל, ועכ"ז אינן יוצאין בלא רשות, זהו כי יצא הקצף מלפני ה'. ומה שאמר קצף, כי קצף בגימ' רע, כשעושין רע יצא להם רע:
ובמדרש תנחומא אמר על פסוק לך רד, כיון שעשו העגל פגעו בו חמשה מלאכי השרת ואלו הן אף וחמה וקצף ומשחית וחרון, כיון שהזכיר ג' אבות ננערו ממנו ג' ונשארו אף וחמה, זהו אומרו כי יגורתי מפני האף והחמה, אמר משה להקב"ה עמוד אתה באחד ואני באחד, שנאמר קומה ה' באפך, ומשה באחד שנאמר לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית, ע"כ. לזה אמר כי יצא הקצף, שהיה מכירו. האף דחהו משה בעגל, שנאמר ועתה יחר אפי בהם, עמד משה בתפלתו ודחהו, גם במתאוננים ויחר אפו, התחיל לעלות שנאמר ותבער בם אש ה', והתפלל משה ודחהו, שנאמר ותשקע האש, עתה לא יצא האף אלא יצא הקצף שהוא יותר חזק, לזה אמר לאהרן ושים קטרת, אין לו התשת כח אלא בקטרת, וכן עשה ויתן את הקטרת, מיד נתקשרו ידיו של משחית, כי כן שבעו של קטרת, שנאמר ישימו קטורה באפך, כשיצא האף משימין קטרת, וכליל על מזבחך, לומר שאע"פ שלא היתה הקטרת לפני ולפנים כי שם מקום הקרבנות, עם כ"ז רצתה כאילו הקריב עולה שהיתה כולה כליל והיתה נקרבת על המזבח והיתה לרצון, זהו אומרו כאן ויכפר על העם. ויעמוד בין המתים ובין החיים והמגפה נעצרה, מגפה יש אבל היא עצורה, כמו שפירש"י ז"ל, אחז אהרן את מלאך המות והעמידו בעל כרחו, אמר לו הנח לי לעשות שליחותי, אמר לו משה צוני לעכב כו' אם אין אתה מאמין הרי הקב"ה ומשה אל פתח אהל מועד בוא עמי ושאל ע"כ. והוא ממדרש תנחומא. ועוד שם א"ר יצחק וישב אהרן אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה, מלמד שהוליכו לפתח אהל מועד ועצרו שם, כשבא ליפטר מן העולם מה כתיב ברך ה' חילו, שעצרו למשחית, ופועל ידיו תרצה, היא הקטרת שנתרצה בה להשיב חמתו מהשחית, להודיעך כמה היא הקטרת חביבה, ע"כ בתנחומא. לזה אמר אח"כ והמגפה נעצרה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1883
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020133570205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: eff3a4f64c03482c98adbcc49e5a34035a449646c00367ab4fc78277bc622e19