שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 15 · פסוק 22

וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות. בע"ז הכתוב מדבר, ובא לנחמם ולדבר על לבם ולומר להם שעון העגל כשוגג, למה שדבר ה' אל משה, שלמשה היה הדבור שנאמרו בל' יחיד אנכי ולא יהיה לך, ובאמת אינו כן אלא את כל אשר צוה ה' אליכם, לכם היה הצווי, אבל היה ביד משה, ומעיני העדה שהן הזקנים שהן היו בשגגה זו. ועשו כל העדה, לא אמר והקריבו כמו שאמר בפרשת ויקרא גבי ואם כל עדת ישראל ישגו והקריבו הקהל פר, אלא כמו שהשגגה נעשתה, כי לא היה כאן דבר לטעות אלא אתם הטעיתם עצמכם, כן ג"כ עשו פר אם יש יכולת בידכם לעולה על מה שעלה על רוחכם. ושעיר עזים לחטת, חסר א', לומר שאינה חטאת אלא מזיד, אלא מרוב רחמנותו ובפרט שהם רבים, מעלה עליהם המזיד כשוגג, זהו וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל ונסלח להם כי שגגה היא, אחשוב להם המזיד כשוגג, ועוד שהם הביאו את קרבנם אשה לה', שאותם שחטאו במזיד מתו באש המגפה, שנאמר ויגוף ה' את העם, זהו אשה לה', וחטאתם לפני ה', שאחרי שחטאו בעדים והתראה, נהרגו ע"י בני לוי, א"כ כבר נחסרו, זהו וחטאתם מלשון חסרון, כמו אני ובני שלמה חטאים. וכן אמרו בספרי, כי שגגה, ר' אליעזר אומר בא הכתוב לעשות זדון הצבור כשגגה שאפילו הן מזידין יהיה לפניו כשגגה, לכך נאמר כי שגגה היא. ולזה אמר משה בתפלתו ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא, אמר חטאתם, לומר שהצבור עושה להם מזיד כשוגג. זהו אומרו ונסלח לכל עדת בני ישראל כי לכל העם בשגגה, יאמר אע"פ שהמזיד אין לו סליחה, עכ"ז לפי שהוא לכל העם, בשגגה, הוי כשגגה:

ובמדרש וכי תשגו ולא תעשו. אם שגגתם בע"ז, סופכם להזיד בה, זהו ולא תעשו את כל המצות, שהמודה בע"ז כופר בכל התורה. אשר צוה ה' אל משה, סופכם לשלוח יד במשה. מן היום אשר צוה ה' והלאה, סופכם לשלוח יד בנביאים. לדרותיכם, סופכם לשלוח יד במקדש. דרתיכם כתיב, שהיא בית דירה שלכם, ע"כ: