שפתי כהן על התורה · בראשית · פרק 21 · פסוק 14

וישכם אברהם בבקר. אע"פ שרע בעיניו הדבר כמו שאמר בפרקי רבי אליעזר ומכל רעות שבאו עליו רע בעיניו הדבר הזה עם כ"ז רצה לעשות דבורו של הקב"ה שאמר לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה והשכים בזריזות ולא חשש על עצמו ולא על ישמעאל אע"פ שהוא בנו, זה נסיון תשיעי:

ויקח לחם וחמת מים שם על שכמ"ה, שם כ"ו עם המלה, שלא יכלו לא הלחם ולא המים אבל כשהלכו אחר ע"א ואחר התעתועים חסרו המים שנאמר ותלך ותתע שהלכה אחר התעתועים כן איתא במדרש. ואם תאמר א"כ היה רשע מאחר שהיה עובד ע"א א"כ איך אז"ל אמרו מה"ש לפני הקב"ה מי שעתיד להמית בניך בצמא אתה מעלה לו את הבאר אמר להם הקב"ה עכשיו מה הוא צדיק או רשע אמרו צדיק אמר להם איני דן את האדם אלא לפי שעתו והיכן צדקתו אם הוא עובד ע"א, י"ל שב"ד של מעלה אין דנין אלא מכ' שנים ולמעלה. עוד במדרש בן י"ז שנה היה ואת אמרת שם על שכמה אלא מלמד שהכניסה בו שרה עין הרע ומתוך כך חלה ונכנסה בו חמה ונתנונה, תדע לך שהוא כן דכתיב ויכלו המים מן החמת שכן דרך החולה להיות שותה כל שעה ע"כ. ואם תאמר וכי שרה הצדקת יש לה עין הרע אלא היא היתה נביאה שאברהם טפל לה. בנבואה וראתה שעתידין מלכות רומי להביא מבני ישמעאל שמונים דוכסים רוכבים על פילים להחריב הבית ולזה אמרה גרש האמה אמה בא"ת ב"ש תי"ץ שעתיד לבוא לנתוץ את הבית, אם כן גרש שעתיד לרגש העולם, ולזה קראת אמה מלשון אימה ופחד כי היה לה לקראה שפחה וכן אמר בוא נא אל שפחתי וכן המלאך קראה שפחה שנאמר ויאמר לה הגר שפחת שרי וגו'. ועוד יש לומר שקראה אמה בשביל כבוד אברהם שיש לו ממנה בן כמו שרה אמנו: