שפתי כהן על התורה · בראשית · פרק 30 · פסוק 26

תנה את נשי ואת ילדי כי אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך. כבר אמרתי טעם למה נתן יעקב קצבה ז' שנים שאמר אעבדך שבע שנים, ולזה אמר לא תחשוב שיש לך בהם שום אחיזה לומר האשה וילדיה תהיה לאדוניה, לא אלא נשי וילדיהם, כי אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך שעבד עברי עובד שש ואני עבדתי שבע, ותנאי היה בינינו ואמרת נקבה שכרך, א"ל שכרך מצד הנקבות עלי ואתנה ג"כ שכר הילדים, ולזה אמר ואתנה בוי"ו לרבות הילדים, הבין יעקב מדבריו שאינו נותן לו שום שכר רעיתו, ולזה אמר אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת אשר היה מקנך וכו' כי מעט אשר היה לך ויפרוץ לרוב, ויאמר מה אתן לך ויאמר לא תתן לי מאומה, אני יודע שלא תתן והואיל והודית לי על הנשים ועל הילדים אפי' שלא תתן לי מאומה על מה שעבר אם תעשה את הדבר הזה אשובה ארעה, כיון יעקב להציל שכרו שרעה צאנו, ולזה עשה התחבולה עם המקלות להציל הגזל מידו שלא יענש לבן על ידו, וכן אמר לנשיו ויצל אלהים ממקנה אביכם ויתן לי, ועשה יעקב התחבולה ללמד לבניו שזה העולם אינו אלא ע"י תחבולה, וע"י תחבולה באין הנאותיו, כי כל המלאכות הם תחבולה להביא המזון, ואפי' הפת אם אין מלפתין אותו אינו עובר בגרונו וע"י לפתן עובר, כל זה לומר שאין לנו חלק בזה העולם ע"י מקנה כדי שיהיה הכל מוכן לעולם הבא. וכבר אמרנו שיעקב הוא סוד הבל, שמציל צאנו מקין שהרגו ולקחן ממנו, והקשורים שנתקשרו ונתלבנו ליעקב, והעטופים שצריכין לבון ללבן, ולשון בהעטיף לשון כסוי כמו עטיפת הראש, כלומר שעדיין לא נשלמו: