שפתי כהן על התורה · בראשית · פרק 50 · פסוק 2

ויצו יוסף את עבדיו את הרופאים לחנוט את אביו ויחנטו. דע כי החניטה היא לקיים הבשר שלא יכלה ויהיה הגוף קיים כאלו הוא חי, וכדי להודיע שיעקב לא מת ואין גופו כשאר גופים שנאמר בהם אך בשרו עליו יכאב, שכל זמן שהבשר קיים יש לו צער לפי שהגוף הוא חומרי ואין לו אחיזה עם הנשמה אבל גופו של יעקב אבינו נזדכך, וסוד הענין הוא לפי שיעקב הוא תשלום גלגולו של אדם להראות שכבר נשלם ואין צריך לשוב אל עפרו כמו שאמר הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, אברהם אמר ואנכי עפר ואפר הוא יצחק שאפרו צבור על גבי המזבח אבל ביעקב לא שב אל עפרו של אדם שכבר הושלם, א"כ יעקב לא מת כבר נשלם גלגולו של אדם שנאמר לו מות תמות א"כ לזה היתה החניטה. וא"ת מה צורך בחניטה הרי ר"א בר"ש שכב כ"ב שנה בעלייתו ולא הסריח ולא התליע, וא"ת מפני שמת ר"א בארץ ישראל ויעקב בחו"ל הרי אחאי בר יאשיה שמת בחו"ל כההוא מעשה דהנהו קפולאי דהוו מקפלי בארעא דרב נחמן ורב וה נחמן בבבל היה ואמר שם גששיה חזא דאית ביה ממשא, פי' שהיה בשרו כבשר החי ולא היה צריך לחניטה, ויעקב אבינו יצטרך לחניטה. אלא אפשר לומר שמה שהוחנט יעקב הוא לפי ששעבד גופו הקדוש שהוא נקרא קדוש שנאמר והקדישו את קדוש יעקב ללבן הארמי עובד ע"א כ' שנה לזה היתה החניטה וכו'. ואשאל מחילה וסליחה מאתו יתברך ומיעקב אבינו ע"ה. ולזה רמז ויצו יוסף את עבדיו, עבדיו למה יאמר את הרופאים, אלא לרמוז למה שאמרנו, וכן גבי יוסף נחנט שהוא אביר יעקב, אבר יעקב, והיו"ד של אביר היא העטרה שהיא נגלית אחר הפריעה, והוא יו"ד של יסוד שהוא אל חי. וימלאו לו מ' יום כנגד ארבעים יום של יצירת הולד שנחשב כיצירה חדשה, זהו לשון חנטה כמו התאנה חנטה פגיה, וכן בדברי רז"ל אילן שחנטו פירותיו, שהכל שב לתיקון, והכל ברמז: