שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 32 · פסוק 2

ויבאו בני גד ובני ראובן. למה בני גד נכנסים תחלה לפי שבני ראובן היה בידה עון בלהה והיו מתביישים ליכנס תחלה ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל נשיאי העדה לאמר, כל אלו האמורות למה, ויאמרו לאמר, אלא באו ליטול רשות ועצה מכולם, והיו מתביישים שמשום מקניהם ימאסו בארץ חמדה לזה ויאמרו לאמר, אמירה אחר אמירה, ורצו לאמר יותן את הארץ הזאת לעבדיך, ולא אמרו מיד מרוב הבושה, ובאו לומר ולא אמרו ואמרו עטרות ודיבון וגו', לומר ששמם כשם עבודות זרות, ואפילו יחרבום יבאו אחרים מהאומות ויבנום, ונמצא שלא יתבטל מהם שם ע"ז, זהו אומרם הארץ אשר הכה ה', לומר שהקב"ה סייע כדי לבטל שם ע"ז. ואמרו לפני עדת ישראל, לומר שנתקדש בזה ש"ש, ואחר ההקדמה אמרו, ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יתן, וקרי יותן, לומר שיתן ברשות של מקום מאחר שהיא עומדת לירושה. וא"ת וכי בשביל ריבוי מקניהם ימאסו בארץ חמדה, אלא כוונת בני ראובן היתה בשביל שהפריד ראובן בין יעקב לשכינתא כמ"ש בזוהר בפסוק ויהי בשכון ישראל בפרשת וישלח (דף קע"ה) וז"ל ר' ייסא אמר דנאים על ההוא ערסא ולא חייש ליקרא דשכינתא כו', לזה מרוב הבושה לא רצה לשכון בא"י ששם משכן השכינה. ושבט גד ג"כ נאמר בו ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח את זלפה שפחתה ותתן אותה ליעקב לאשה בלא שדוכין, לא כמו רחל שאמרה הנה אמתי בלהה בוא אליה, ולזה נתחבר בחברתו של ראובן, שראובן ג"כ אותה לילה ששכב עם לאה היה חושב ששוכב עם רחל, לזה נתחברו שניהם: