שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 35 · פסוק 30

ויאמר משה אל בני ישראל, ראו קרא ה' בשם בצלאל. אמר משה אע"פ שכולכם חכמים מחוכמים עכ"ז הקב"ה בחר בו שעליו לשלם מה עשיתם בחור אביו שנהרג על קדוש השם. וכן אמרו במדרש בשעה שעשו ישראל את העגל עמד חור ונתן נפשו על הקב"ה אמר לו הקב"ה חייך כל בנים שיוצאים ממך אני מגדלם בשם טוב בעוה"ז שנאמר ראו קרא ה' בשם בצלאל. עוד אמר במדרש הנה אנכי בראתי חרש נופח באש פחם, בראתי חרש זה בצלאל שנאמר בו חרש וחושב, נופח באש פחם חטאו ישראל באש שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה, בא בצלאל ורפא את המכה. משל לתלמידו של רופא שנתן רטיה על מכה אחת ונתרפא, והיו מקלסין אותו אמר להם רבו קלסו אותי שלמדתיו, כך היו הכל אומרים בצלאל בחכמתו עשה המשכן אמר הקב"ה אני הוא שבראתיו ולמדתיו שנאמר הנה אנכי בראתי חרש, לפיכך אמר משה ראו קרא ה' בשם וימלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה וגו', א"כ הכונה באומרו ראו שלא יקנאו בו כי הוא חייב לו מצד שקדש אביו ש"ש, וכן מצד שבטו שקדש ש"ש וירד תחילה בים, זהו למטה יהודה, ולא יחשבו שבחכמתו עשה אלא הקב"ה נתן בו חכמה שנאמר וימלא אותו רוח אלהים רוח אותיות חור, בשביל חור אביו, בחכמה ובתבונה ובדעת, ולחשוב כנגד החכמה שהיא נקראת מחשבה, מחשבות כנגד התבונה שהיא הבינה שהיא כוללת המחשבות, מחשבות, מחשבת כתיב מ"ח שבת, מ"ח היינו חכמה, שבת היא נקראת שבת הגדול, לעשות בזהב כנגד דעת לחשוב מחשבות שהיה מקדיש אותו דבר שהיה עושה או אותו כלי במחשבה ובכוונה ידועה, שכל כלי וכלי היה מתכוין בעשייתו להיכן רומז ולמה הוא דוגמא, וכל כלי וכלי היה לו כונה ידועה כל אחד לבדו, לזה מחשבות: