שפתי כהן על התורה · ויקרא · פרק 26 · פסוק 45

וזכרתי להם ברית ראשונים. מאי ראשונים אם הם האבות כבר נאמר א"כ מאי ראשונים, ומאי אשר הוצאתי אותם, אלא זה הברית הוא מה שאמר הנביא זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, מיד כשנתן להם רשות לצאת מיד קבלו אלהותו וידעו שלמדבר הם הולכים הם ובניהם וקטן וגדול וגם צידה לא עשו להם ובטחו על אלהותו והם הולכים ע"י עמוד הענן מקום שחונה שם חונים, ובנסוע הענן הם נוסעים, ומגמת פניהם אליו ית', אחרי ה' ילכו, זהו לכתך אחרי במדבר לא מקום זרע ותאנה ורמון, והם היו מורגלים על גנות ופרדסים שנאמר כגן ה' וגו', והניחו הכל והלכו אחרי קודם שאוריד להם המן, זהו הברית הראשונה שיש להם עלי כשהוצאתי אותם מארץ מצרים שנסעו באהבה גדולה, ובראות הקב"ה אהבתם ארז"ל ויסע מרעמסס סכתה, מהלך ק"כ מיל הוא ובאו לפי שעה מרעמסס סכתה כשש ר"ת גי' ק"ך, והיו הולכים בחשק גדול לקבל התורה שנאמר וחמושים עלו ב"י מארץ מצרים, ארז"ל לקבל התורה שנתנה לחמשים יום, זהו ברית ראשונים לקבל ברית התורה, לזה ראשונים שהם ראשונים לקבל אלהותי, אני ה' נאמן ליפרע להם החסד שיש להם עלי, שהוא שהלכו אחרי במדבר, כל זה מרוב חבתו לישראל, לומר שאע"פ שאמר כל אלו הקללות שנאמר כאן, כולם הם לטובתם של ישראל, לזה התחיל בוא"ו שהוא"ו בכללה הוא שם הרחמים, וסיים בה', לומר שחוזרת לאחור ואינה חלה עליהם, וא"ו ה"א גימ' י"ט, ר"ת יסורי"ם טובי"ם הם לישראל, כמו שארז"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין, כמו שהמלח ממתק את הבשר ומקיימו כן הייסורין מקיימין את האדם, והם מ"ט קללות, מ"ט במלואו מ"ם ט"ט גימ' צ"ח, דודי צח ואדום, אע"פ שנאמר אדום הוא צח:

והרמב"ן ז"ל כתב שכל אלו הקללות על חורבן בית ראשון ואע"פ שנחרב לא ישב חרב כי אם שבעים שנה ואח"כ נבנה: