שפתי כהן על התורה · ויקרא · פרק 18 · פסוק 24

אל תטמאו בכל אלה וגו' ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה, מה עון יש לארץ, לפי שהוציאה תבואה ופירות לשאינם ראוים, כדאיתא בסוף כתובות ר' יהושע בן לוי אקלע לגבלא חזינהו להנהו קטופי (פי' אשכלות ענבים) דהוו קיימי כעיגלי אמר עגלים בין הגפנים א"ל קטופי נינהו אמר ארץ ארץ הכניסי פירותיך למי את מוציאה פירות הללו לערביים שעומדים עלינו בחטאתינו. א"כ לזה ואפקוד עונה, לפי שהיא מישבת אותם ונותנת להם ישוב בהוצאת פירות כמו שאמרתי, ונטמאים בעמדם בתוכם, לזה ותקיא הארץ את יושביה, ואמר ותקיא מעת שנגזר על הכנענים להכרת כאילו כבר הקיאה אותם, ואמר ותקיא לשר שלהם כענין סר צלם מעליהם, כן כתב הרמב"ן ז"ל. אבל אתם ושמרתם את חקתי על כרחכם, ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותם כמו שקאה אותם שאינם ראוים לה, לפי שאין קיום הארץ אלא בעשיית המצות כי עיקר המצות הם בארץ, ולזה צוה יעקב הסירו את אלהי הנכר בביאתכם לארץ, וכתב הרמב"ן וה' לבדו לו נתכנו עלילות מיתת רחל בדרך בתחילת בואו לארץ, כי בזכותה לא מתה בחוצה לארץ, ובזכותו לא ישב באחד עם ב' אחיות, ונתעברה מבנימין קודם בואם לשכם, ולא נגע בה בארץ כלו, מפני כי עיקר המצות הם בארץ, ולזה נענשו הכנעניים בעבור העריות כי הארץ תתעב על התועבות האלה ע"כ. אם כן להם קאה אבל אתם שאתם יורשים אותה שנאמר ואומר אתם תירשו את אדמתם, לא תקיא כי היא כבושה לכם כשאתם בה שנאמר ונכבשה הארץ לפניכם, ולא תקיא אע"פ שתטמאוה ועל הטומאה שטמאו אם עשו מכל התועבות אני אעניש אותם, זהו כי כל אשר יעשה מכל התועבות ונכרתו הנפשות. ואמר ונכרתו בלשון רבים יכולין לומר על שניהם על הבועל והנבעל, כמ"ש על איש איש אל כל שאר בשרו: